אברלי הייתה שיכורה גרועה במיוחד. אם לא אוליביה, היא הייתה מתחילה עם הגברים בטרקלין. זו הייתה הפעם הראשונה שאוליביה ראתה את חברתה מחבקת גבר ומתייפחת על היותה "קן ריק". לאוליביה לא הייתה ברירה אלא להחזיר את חברתה השיכורה לדירה השכורה החדשה שלה. לפני זמן מה, המטפלת של ג'ף גילתה שאוליביה מחפשת דירות להשכרה והמליצה לה על דירה של קרוב משפחה. אוליביה התמקמה על הדירה כי היא יכלה לחסוך בעמלות סוכן. יתר על כן, העסקה גובתה על ידי המטפלת, שבה היא בטחה. מכיוון שבעל הדירה שלה לא יחזור למדינה בקרוב, אוליביה לא חתמה רשמית על החוזה, אבל היא קיבלה את אישורו באמצעות וואטסאפ ועברה לגור. בלי לחתום על חוזה שכירות כלשהו, היא לא השאירה מאחוריה שום תיעוד כדי שאית'ן יוכל לעקוב אחריה. הדירה הזעירה הייתה רחוקה מאוד מבית המשפחה שלה בשיא הונה, והיא לא התאימה לוילה שהיא חלקה עם אית'ן. ובכל זאת, היא הייתה נעימה, והיא אהבה אותה מספיק. היא אפילו שמרה בדירה את דגי הנוי הטרופיים האהובים על אביה. בכל פעם שהיא פתחה את החלונות, היה לה נוף מלא של האוקיינוס. פעם, היא חשבה שמפרץ קולינגטון הוא המתנה של אית'ן בשבילה. מאוחר יותר, היא נחרדה לגלות שמרינה חזרה למדינה ועברה למקום הזה מיד. העובדה הזו גרמה לה להיות אומללה במשך זמן רב, אבל היא סוף סוף התגברה על זה. בין אם היא גרה בדירה יקרה או זולה, היא עדיין יכולה ליהנות מאותו נוף לאוקיינוס. לדירה הייתה מרפסת קטנה, שם היא הניחה כמה שטיחים עבים. היא תכננה בתחילה להביא את ג'ף הביתה כשהמצב שלו יתייצב. היא רצתה שהוא יבלה את הפנסיה שלו אצלה, ישתזף במרפסת וייהנה מהחיים. חבל שהדברים התפתחו לרעה. האבחנה של הסרטן יצאה משום מקום, והיא מעולם לא חשבה שאביה יישאר בטיפול נמרץ. השתייה גרמה לה להרגיש קצת בחילה, אז היא לקחה קצת תרופה ושכבה על המזרן ליד המיטה המתקפלת שהיא הניחה בחדרה. זה לא היה הסידור הכי נוח, אבל זו הייתה הדרך היחידה שלה להירדם קצת. הודות לאלכוהול, היא ישנה טוב והתעוררה מאוחר. אברלי התעוררה מוקדם יותר והכינה לה ארוחת בוקר. אף אחד לא העלה את הנושא של הלילה הפרוע. נראה שמבוגרים טובים בהסתרת חוסר הביטחון שלהם במהלך היום. אחרי ארוחת הבוקר, אברלי מיהרה לכניסה עם זוג עקבים בידיה ופרוסת טוסט בפיה. היא מלמלה, "ארוחת הבוקר מוכנה. אני מאחרת. ליב, אני חייבת ללכת עכשיו." אוליביה קראה לעברה, "איב, כנראה שאני לא אוכל להשאיר אותך בחברה בימים הקרובים כי אני אהיה עסוקה." "אל תדאגי. את באמת חושבת שאני כל כך אוהבת לבזבז? החגיגה של אתמול הייתה פרידה גדולה מהנעורים שלנו. התעוררתי כאדם חדש היום, מוכנה לעבוד! אני אעדיף כסף על גברים בכל יום! אבל את חייבת להגיד לי אם את צריכה עזרה, בסדר? אני לא רוצה שתתאמצי ללהטט עם כמה עבודות." "כן. הבנתי." אוליביה ראתה את חברתה בדלת, שם הן התחבקו בעדינות. "איב, את תמצאי גבר טוב יותר. את חייבת לעבור את הכאב כדי למצוא את האושר האמיתי שלך." אברלי צחקה. "אה, זה קצת יומרני שזה בא ממך! את אפילו לא יכולה לשמור על הבעל המושלם שלך. בואי נראה אם את תמצאי לך גבר טוב כמוהו בעתיד." "בעתיד?" אוליביה הסתכלה על השמש וחייכה בעדינות. "מי יודע?" אברלי הייתה מוכנה ללכת אבל נעצרה ממראה דמותה הבודדה של אוליביה. היא חיבקה את אוליביה מאחור ואמרה, "אני אהיה עסוקה גם כן כמה ימים. כשהדברים יירגעו, אני אתפוס איתך קצת זמן. תשמרי על עצמך, בסדר? זה הולך לרדת שלג בקרוב. גם אם אף אחד לא שומר עלייך חום, את צריכה לשמור על עצמך." "בסדר." אחרי ששלחה את אברלי, אוליביה ניקתה את הדירה לפני שהדליקה את הטלפון שלה. להפתעתה, היא מצאה שיחה שלא נענתה מאית'ן. היא הניחה שהוא התקשר כדי לדון בגירושים, אבל לרוע המזל, לא יהיה לה זמן לזה בימים הקרובים. מלבד אית'ן, גם קלואי התקשרה אליה הרבה פעמים. אוליביה התקשרה לקלואי בחזרה, שענתה לשיחה במהירות. היא נשמעה מודאגת. "ליב, למה לא ענית לשיחות שלי? דאגתי לך במשך ימים. את צריכה עוד כסף? אני אעשה העברה." אוליביה נרגעה מצלילי גלי האוקיינוס המכים בסלעים. בשנים הרבות לאחר שקלואי עזבה, היא הרגישה מאוד מקופחת, ותהתה מדוע היא ננטשה. היא הייתה בהכחשה כשנודע לה שקלואי היא אמה החורגת של מרינה. מכל האנשים, למה מרינה? אבל שום כמות של כאב לא תשנה את המציאות. אוליביה הייתה חסרת אונים. היא ענתה, "אמא, אני בסדר. אל תדאגי. אית'ן נתן לי קצת כסף. את לא צריכה לחשוב על חשבונות בית החולים של אבא." ובכל זאת, קלואי לא הצליחה לנער מעליה את המראה של אוליביה עוזבת בגשם. "ליב, איפה את? אני צריכה לראות אותך, והייתי רוצה לפצות על השנים שלא הייתי בסביבה." אוליביה בהתה בכחול של האוקיינוס וענתה בפנים חתומות, "אמא, לא היית נעלמת לשנים בלי שיחה אם היה אכפת לך ממני. והיית מבקרת את אבא כשחזרת אם עדיין היה אכפת לך. "זו אשמתי שפניתי לאדם הלא נכון מתוך פאניקה. פניתי אלייך, ושכחתי שהתחתנת שוב. אני לא אחזור על הטעות הזו יותר." "ליב, אני—" "אמא, בואי נישאר כמו שהיינו קודם. אני אטפל באבא. מעולם לא הייתה לך בת כמוני, ומעולם לא הייתה לי אמא כמוך." במקום להאשים את קלואי על כך שגרמה לה להרגיש נבוכה מול מרינה, היא כעסה על כך שקלואי נסעה לחו"ל ומעולם לא שמרה על קשר. כשאוליביה הייתה במצבה הגרוע ביותר, קלואי הייתה לצד מרינה, מטפלת בבת של גבר אחר. היא לא יכלה להאשים את קלואי על ההחלטה, אבל היא לעולם לא תיתן לזה לחמוק. אחרי שניתקה, אוליביה התקשרה למקום העבודה שלה כדי להתפטר מהעבודה החלקית שלה. לבסוף, היא שלחה הודעת טקסט לאית'ן, ואמרה לו לדון בגירושים ביום אחר כי היא תהיה עסוקה. לא משנה מה האמת, היא ואית'ן נגמרו. הם לעולם לא יישארו חברים, ועוד פחות מכך יציתו מחדש את מערכת היחסים. כשסיימה לטפל בכל דבר, היא יצאה לבית החולים. קית' שם לב שהיא הגיעה לבד. הצללים שלה היו מוארכים תחת אור השמש, וזה גרם לה להיראות פגיעה יותר. הוא דיכא את רגשותיו ושאל אותה בעדינות, "את מפחדת?" "קצת, בהתחלה. אבל אני ארגיש רגועה יותר אם אתה תהיה בסביבה." "אל תדאגי. אני זה שעבד על התרופות לכימותרפיה שלך. אני אנסה כמיטב יכולתי להפוך אותה ליעילה עם הכי פחות תופעות לוואי." "תודה לך, קית'." כשהיא הגיעה למחלקת האשפוז, היא הרגישה כאילו היא נמצאת באזור מלחמה. היא מעולם לא ראתה כל כך הרבה חולים, שהשתנו במין ובגיל אבל חלקו דמיון - כל אחד חבש פאה או כיסוי ראש. זוג מטופלים מבוגרים חסרי דאגות הסתובבו במסדרונות עם ראשיהם המגולחים. רוב החדרים היו תפוסים על ידי חולים שעוברים כימותרפיה. חלק בכו, וחלק בהו בחלל החלון. אוליביה ידעה שהיא תצטרף אליהם בקרוב. האור ייעלם מעיניה, והיא תאבד תקווה לחיים כשהיא תתנדנד לעבר יום אחר. בעזרתו של קית', היא הבטיחה לעצמה חדר יחיד. האחות הצעירה הייתה מנומסת אליה. "את גברת פורדהאם, נכון? ד"ר רוג'רס סיפר לנו עלייך. בבקשה תתכונני כאן. ובקשי מהמשפחה שלך לעזור לך עם הקבלה לבית החולים ולבצע תשלומים בבית המרקחת." לרוב החולים בבית החולים היה לפחות בן משפחה אחד איתם. היא הייתה היחידה שהופיעה לבד, מה שמשך מבטים אוהדים רבים. האנשים האלה בטח ריחמו עליה על כך שנלחמה בסרטן ועברה כימותרפיה לבד. היא נשכה את שפתיה ואמרה במבוכה, "אין לי בן משפחה איתי. פשוט תביאו לי מטפל." "זה לא יעבוד. אנחנו צריכים בן משפחה שיחתום." האחות נראתה מוטרדת. "מה לגבי בן הזוג שלך? הורה או אח?" אוליביה עמדה שם בצורה מעוררת רחמים כמו ילדה שהוריה החמיצו את ועידת ההורים-מורים. אז קית' התקדם והכריז, "אני משפחה. אני אחתום על הטפסים שלה."