אוליביה נשמעה רגועה באופן לא טבעי כשאמרה זאת. כאילו השלימה לחלוטין עם הפרידה מאיתן. אולם, קית' ידע שלהרפות ממישהו שאהבת פעם זה לא פשוט כמו שזה נשמע. היא הייתה כמו חיה פצועה שמסתירה את פצעיה בפני אחרים, אך מטפלת בהם כשאיש אינו בסביבה. למרות זאת, קית' לא חקר לעומק בנושא. הוא ניסה להחליף נושא. "אני יודע שעדיין לא שילמת על הניתוח של אביך. מכיוון שאנחנו חברים, אני אלווה לך קצת כסף לעת עתה. תוכלי להחזיר לי בעתיד." לא היה פשוט עבור אוליביה להשיג סכום כסף גדול כזה. הוא הציע עזרה פעמים רבות לפני כן, אך היא תמיד סירבה. גם היום לא היה שונה, ואוליביה הניעה את ראשה ואמרה, "לא, תודה." "אוליביה, מצבו של אביך חמור. האם תעדיפי להיות מושפלת על ידי אותו נבלה מאשר לקבל את עזרתי? אין לי תנאים. אני רק רוצה לעזור לך. המשפחה שלי אולי לא עשירה כמו משפחת מילר, אבל הסכום הזה לא משמעותי עבורי. אז, אל תדאגי לגבי זה." אוליביה אחזה בכוס מים בשתי ידיים. הוא חשב שהיא נראתה חיוורת באופן קיצוני כשמבטה הצטלב עם שלו. זה ציער אותו לראות אותה במצב כזה. "קית', אני יודעת שאתה אדם טוב, אבל... אין לי יותר עתיד." בין אם זה כסף או טוב ליבו, היא לא תוכל להחזיר דבר. כששמה לב שהנוזל בשקית העירוי כמעט הסתיים, אוליביה תלשה בכוח את המחט מגב כף ידה. דם פרץ מהפצע מכיוון שלא היה תחבושת לעצור את הדימום. אולם, נראה היה שלא אכפת לה. היא הרימה את הז'קט שלה ואמרה לו, "אתה לא צריך לדאוג לגבי הכסף. הוא ייתן לי עשרה מיליון דולר כשאנחנו נתגרש. אבא שלי עבר ניתוח רק אתמול. אני הולכת לבקר אותו בבית החולים." היא הייתה עקשנית כמו פרדה, בדיוק כפי שהייתה כשפתאום החליטה לוותר על לימודיה כדי להתחתן, למרות שזכתה לכינוי "הגאון של המכללה". אפילו המנטורים שלה היו נאנחים בצער כשדיברו עליה כשקית' הצטרף אליהם לארוחות. נראה היה שאוליביה ציפתה שקית' יציע להסיע אותה לבית החולים. לפני שהספיק לומר משהו, היא כבר סימנה לעבר הטלפון שלה וקטעה כל סיכוי לתת לו לדבר. "המונית הגיעה." אוליביה לבשה את הז'קט שלה. כשהניחה יד על ידית הדלת, שמעה אותו שואל, "אוליביה, האם אי פעם הצטערת על כך שוויתרת על הכל כדי להתחתן איתו?" האם היא הצטערה על כך? איתן היה הסיבה לסבלה של משפחתה. אביה אושפז לאחר שסבל מהלם עצום מיד לאחר תאונת דרכים, ואילו אוליביה עצמה איבדה את ילדה האהוב. מבחינה הגיונית, היא צריכה להצטער על החלטתה, אבל כשעצמה את עיניה, היא נזכרה בספינה הטרופה ובגבר שהציל אותה וגרר אותה חזרה מהסערה. הוא היה הצעיר שפגשה פעם בבית הספר. היא עצרה את דמעותיה ואמרה לקית', "אני לא מצטערת." קית' ראה אותה עוזבת בתחושות מעורבות, והדלת נסגרה בנקישה. כשאוליביה הגיעה לבית החולים, ג'ף עדיין היה בטיפול נמרץ. היא יכלה רק לצפות בו מרחוק. השאלות שהיו לה אליו נתקעו בגרונה. בזיכרונותיה, אביה היה אדם טוב לב ועניו. לפני הגירושים של הוריה, הם מעולם לא הרימו את קולם זה על זה. הוא מעולם לא נישא מחדש לאחר שעזבה קלואי. את כל זמנו הפנוי הוא בילה בליווי אוליביה. איתן המשיך להזכיר את אביה, מה שאומר שהאדם שהוא שנא לא הייתה היא. כשהיו עדיין ביחד, הוא הזכיר שיש לו אחות קטנה שנעלמה. היעדרותה השפיעה על בריאותה הנפשית של אמו, ולכן היא נשארה בחו"ל כל הזמן. מה היה הקשר בין אחותו האבודה לאביה? אוליביה החליטה שהכי טוב להתחיל לחקור את אלה שעבדו עבור אביה. היא מיהרה למצוא את הארווי, הנהג של אביה, ואת ויקטור, המשרת שלהם, בבתיהם. שניהם עבדו עבור אביה שנים רבות. באופן מוזר, אחד נפגע בתאונה והשני נסע לחו"ל, והיא לא הצליחה ליצור איתם קשר. הדבר היחיד שהיא ידעה כעת הוא שאביה עדיין מחוסר הכרה. היא בילתה את היום בהלם, לא ידעה מה לעשות. עם זאת, מכיוון שהדברים הגיעו למצב הזה, ההסבר היחיד היה ששום דבר מזה לא היה צירוף מקרים. ברור שמישהו תכנן את זה. אבל אוליביה לא הייתה טיפשה. מכיוון שלא הצליחה להשיג רמזים ממשפחתה, היא העבירה את מטרתה לנהג של איתן, קלווין, ולעוזרו, ברנט. היא בדקה את שעון היד שלה כדי לראות את השעה. השעה הייתה רק שבע בבוקר, אז הם צריכים להיות בדרך לביתו של איתן. אוליביה חייגה למספר של ברנט. לאחר זמן מה, הוא ענה לשיחה ואמר בנימה המנומסת הרגילה שלו, "גברת מילר?" אוליביה ניסתה לדכא את מרירותה כששמעה אותו פונה אליה כך. "מר אינגרם, קבעתי פגישה עם איתן כדי להסדיר את הגירושים שלנו. תוכל לאסוף אותי כדי שנוכל ללכת ביחד לעירייה?" ברנט השתתק. בדיוק כמו איתן, הוא לא אהב שינויים פתאומיים בתוכניות. בחיפזון, אוליביה הוסיפה, "בבקשה אל תבין לא נכון. אין לי כוונות אחרות. אני פשוט חוששת שמשהו עלול לקרות ולעכב אותנו מלקבל גירושים. עדיין לא הסדרתי את החשבונות הרפואיים של אבי—" באמת, היא הייתה די קרובה לשניהם. היא מעולם לא הייתה גסה אליהם, אז כשדיברה בעדינות, ברנט לא סירב. "איפה את, גברת מילר? אני אהיה שם מיד." אוליביה ציינה מיקום שהיה הכי קרוב אליהם. המקום הזה היה לאורך הכביש לקולינגטון קוב, שם התגוררה מרינה. למרות שהיא לא רצתה להודות בכך, איתן נתפס מבלה את הלילה שם על ידי התקשורת מספר פעמים. אז, הוא בטח שהה שם כשהוא ואוליביה היו בנפרד לפני כמה חודשים. "מצטער, גברת מילר, אבל אנחנו כמעט במידווייל. תצטרכי לחכות בערך 20 דקות." "בסדר." אוליביה הופתעה למדי. מידווייל היה איפשהו ליד בית משפחת מילר. האם איתן לא גר עם מרינה? אוליביה מיהרה לפזר את המחשבה. בין אם הוא נשאר עם מרינה או לא, זה לא היה עניינה. קלווין נהג במהירות, והם הגיעו תוך זמן קצר. כמו תמיד, ברנט פתח לה את הדלת. "מצטער על ההמתנה, גברת מילר." אוליביה הנהנה ונכנסה למכונית. "אין בעיה." ברנט היה אדם די שתקן. בהשוואה אליו, קלווין היה יותר תוסס ודברן. "למה לא ישנת, גברת מילר? כל כך קר היום. השמש אפילו לא זרחה עדיין," אמר קלווין. ברנט ירה מבטים חדים בקלווין כדי להשתיק אותו. אוליביה ניסתה להגזים בדברים על ידי דיבור איטי. "בהתחלה, חשבתי שלאיתן היה שינוי לב בגלל מרינה. אבל עכשיו, נראה שזה לא רק בגללה. שניכם עובדים איתו כל כך הרבה זמן, אז אתם צריכים לדעת משהו על אחותו." המכונית נעצרה בפתאומיות עם חריקה חזקה. קלווין הוריד את ידיו מההגה וסימן לבטל את מה שאמרה. "את לא יכולה סתם להגיד דברים כאלה, גברת מילר." בקור רוח, ברנט ענה, "גברת מילר, את יודעת שבדרך כלל אנחנו לא שואלים את מר מילר על ענייניו האישיים. גם אם אנחנו יודעים משהו, אנחנו לא יכולים לחשוף לך כלום. בבקשה תביני." אוליביה כיסתה חלק מפניה ביד אחת. דמעה זלגה בין אצבעותיה כשאמרה, "אני יודעת שאני מקשה על שניכם, אבל אין לי ברירה. איתן לא יספר לי על זה, ואבא שלי עדיין מחוסר הכרה אחרי הניתוח. "המשפחה שלי נפלה למצב חסר תקווה כזה, ואין לי מושג למה. גם אם אמות, אני רוצה לדעת את האמת. אני לא רוצה לסבול מבורות כל יום." "גברת מילר, מה שקרה לאחותו של מר מילר הוא טאבו. אנחנו לא יודעים הרבה על זה." כאילו ידע שאוליביה תמשיך לבקש מהם עזרה, ברנט התחיל לכתוב כתובת על פיסת נייר והעביר לה אותה. "גברת מילר, מכיוון שאנחנו חברים, זה הכי הרבה שאני יכול לעשות כדי לעזור לך."