בְּשִׁמְרָהּ אֶת הָאִבְחוּן בְּסוֹד, אוֹלִיבְיָה הִמְרָה עִם עַצְמָהּ. אִם אֵיתָן עֲדַיִן אָהַב אוֹתָהּ, הִיא תַּהֲפוֹךְ אֶת מוֹתָהּ לְנִקְמָה בּוֹ. גַּם כְּשֶׁגָּסְסָה, רָצְתָה לְוַדֵּא שֶׁיִּשָּׂא אֶת הָאֲשָׁמָה אִתּוֹ לָנֶצַח. אוּלָם, אִם אֵיתָן כְּבָר לֹא אָהַב אוֹתָהּ יוֹתֵר, לֹא הָיָה טַעַם לְיַדֵּעַ אוֹתוֹ עַל הָאִבְחוּן שֶׁלָּהּ. לֹא רַק שֶׁתַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמָהּ, אֶלָּא גַּם תַּעֲנִיק ל