אוליביה הייתה יפה. גם כשבכתה, היא נראתה מפתה. קורע לב היה לראות מישהי כל כך יפה ועצובה. ברנט אמר לה ברכות, "גברתי, מר מילר מחכה לך." אוליביה חזרה למציאות בבת אחת. היא הושיטה יד לנגב את הדמעות מפניה. לפתע החלה להיאנח שוב. "אוי, ברנט. בטח אני נראית נורא, לא?" ברנט עבד עבור איתן שנים רבות. הוא לא היה זר למידת החיות של אשתו. בטווח הקצר של שנתיים, הוא הבין שהיא כמו פרח נובל: טרם ראה את פריחתה המלאה, וא