מנקודת מבטה של אלנה איתן פשוט עמד שם, שקט כמו רוח רפאים. מהלך חכם, ילד. אז הענקתי למנהלת את החיוך המתנצל הטוב ביותר שלי. "אני מצטערת מאוד. אני אדאג שזה לא יקרה שוב." בחזרה הביתה, תעלתי כל אונקיה של אנרגיית מנכ"לית שהייתה לי. הילדים האלה היו צריכים להבין את חומרת מה שקרה זה עתה. "הרעיון המבריק הזה של מי היה?" זואי גררה את רגליה קדימה, ראשה מורכן. "שלי." "לא! זה היה אני!" איתן קפץ פנימה, כמעט מעד על