נקודת המבט של אלנה: המילים המשיכו לפגוע בי כמו פטיש, כשזואי צמודה לחזי. שנים שיחקתי בטוח, צופה בכל תנועה, מרחיקה את הילדים שלי מסכנה. והנה אנחנו, באולם הנשפים המפואר הזה של ואנדרבילט, רואות הכל יורד לגיהנום. הידיים שלי החלו לרעוד. סמכתי על בראדלי, נתתי לוויליאם להתקרב לילדים שלי. איזו מין אמא זה עושה אותי? במבט לאחור עכשיו, הכל בוויליאם הרגיש לא בסדר. החיוכים הביישניים האלה? כנראה מזויפים. ההתנהגו