מנקודת מבטה של אלנה: למחרת בבוקר, אחרי ארוחת הבוקר, משכתי את סופי הצידה ואמרתי, "סופי, החלטתי להעסיק את בנימין." עיניה התמלאו מיד בדמעות. היא הורידה את ראשה, מנסה להסתיר את רגשותיה. "תודה לך, גברת הנטינגטון... באמת, תודה רבה לך..." היא הרימה את מבטה, דמעות נוצצות בעיניה, אך הבעתה נחושה בחוזקה. "אני נשבעת שאגן עליהם בחיי. לא אתן לאף אחד לפגוע בהם, אפילו לא קצת." האינטנסיביות שלה גרמה לי לחייך. "אני