מנקודת המבט של אלנה מעולם לא ראיתי את בראדלי כועס כל כך. פרקי האצבעות שלו הלבינו מאחיזת הטלפון, והחיוך המקסים שלו? הוחלף במבט שיכול לרצוח מישהו. "אלוהים ישמור, ויויאן באמת דפקה את העניינים הפעם," הוא אמר מבין שיניו הסגורות. "תן לי לראות." שמרתי על קולי יציב, אבל ליבי דפק כמו משוגע כשלקחתי את הטלפון שלו. הנה זה בא, הרגע שחיכיתי לו. ואתם יודעים מה? אפילו לא פחדתי יותר. הייתי מוכנה להתמודד עם זה חזית