נקודת מבט של אלנה: בעוד איתן ובראדלי עלו על רכבת ההרים, אני נשארתי עם זואי במגרש ההחלקה על הקרח. משהו הרגיש לא בסדר - התחושה המצמררת הזו של להיות במעקב גרמה לעור שלי לזחול. המשכתי להעיף מבטים סביבי, אבל לא ראיתי שום דבר חשוד. ואז זואי החליקה ונפלה חזק. הלב שלי עצר. רצתי אליה, עזרתי לה לקום וניגבתי את פניה. "את בסדר, מותק?" שאלתי, מנסה לשמור על קול יציב. ואז היא הכתה בי עם זה. פשוט כרכה את זרועותיה