מנקודת מבטה של אלנה דחפתי אותו ממני בכל כוחי, שפתיי בוערות מהנשיקה הכפויה הזו. הנשיקה הזו הייתה כמו גפרור לבנזין, מציתה שנים של זעם מודחק. רג'ינלד מעד אבל התאושש במהירות. הבושם שלו מילא את חושי – ריח שפעם סימל ביטחון ועכשיו גרם לי לבחילה. ניגבתי את פי בכוונה, נותנת לו לראות את התיעוב על פניי. ידי רעדו, אבל סירבתי לתת לו לראות את הפחד שלי. "התרגלת, נכון?" הוא ריחף מעליי, ידיו אוחזות בכיסא שלי. "התח