מנקודת מבטה של אלנה: צמצמתי את עיניי כשבחנתי את בגדיה הבלויים של אביגיל ואת פניה העייפות. אין מצב שהיא הולכת מכאן בלי טיפול אחרי שהצילה אותי מתקיפת סכין. "לפחות תני לי לתת לך משהו בשביל תרופות," התעקשתי, הוצאתי את הארנק שלי ותפסתי כמה שטרות של מאה דולר. עיניה התרחבו לנוכח הכסף. "אני לא יכולה לקחת את זה—" "בבקשה," לחצתי את הכסף לידה, סגרתי את אצבעותיה סביבו. "זה המינימום שאני יכולה לעשות אחרי שהצלת