מנקודת המבט של ויויאן: דחפתי את דלת הכניסה לאחוזה שלנו, ליבי עדיין פועם בחוזקה מהבריחה הצרה שלי בתחנת המשטרה. לראות את אלנה שם הפחיד אותי, וביליתי את כל הנסיעה הביתה בחזרות על תירוצים לאן נעלמתי כל אחר הצהריים. כשדרכתי פנימה, קפאתי באמצע צעד. רג'ינלד ישב על הספה בסלון שלנו, שקיעת הזהב שזרמה דרך החלונות מהרצפה עד התקרה הטילה צללים חדים על פניו. מה לעזאזל? הוא אף פעם לא חוזר הביתה כל כך מוקדם. ליבי