[מנקודת מבטה של אוולין] הצחוק איכשהו הוציא את רוב המתח מהחדר, יחד עם המאמץ הכואב שקרע את רגליי וכפות רגליי. העברתי את משקלי חזרה לעקבים ונשענתי על הקיר לתמיכה טובה יותר. כשאלכסנדר סוף סוף הצליח להשתלט על עצמו, הוא ניקה את גרונו בשקט ואמר: "שוב, אני חושב שאת חושבת על זה יותר מדי. את מודאגת מדי מהעובדה שאת עלולה ליפול, שאת לא נותנת לעצמך את ההזדמנות למצוא את היציבות שלך." שאפתי נשימה רועדת והצצתי למ