[מנקודת מבטה של אוולין] לרגע קצר, אלכסנדר ואני נפלנו לעולם שקט משלנו. ברגע שהראיתי לו את השרשרת שהייתה שייכת פעם לאמי, הוא נשבה באותם הפרטים המורכבים והאומנות כמו זו שהייתה שייכת לו. כל המתח המוקדם יותר בינינו נמס תוך שניות. הוא הושיט את ידו בשקט, כאילו ביקש רשות להעיף מבט מקרוב על השרשרת של אמי. בזהירות, הנחתי אותה בידו הפנויה. הוא דיבר כל כך בשקט שכמעט פספסתי את מילותיו. "איך זה אפשרי?" יכולתי ל