[מנקודת מבטה של אוולין] הייתי משוכנעת שמאז שהתגברתי על מחלתי, איכשהו התעוררתי לתוך חלום. חלום מתוק להפליא, מאושר. מחשבות רבות הסתובבו בראשי, ולא ידעתי על מה להתמקד. העובדה שפיונה באמת הייתה אחראית לשיבוש תערובת התה. התקשיתי למיין את רגשותיי מאז שאנדר ואוליבר הצליחו לשבת איתי ולהסביר לי כראוי את כל העניין. כמובן, כעסתי - לעזאזל, הייתי ממש רצחנית. איך היא מעזה להשחית בכוונה את עבודתי ולסכן את חייהם