[מנקודת המבט של אוולין] מאז שקיבלתי את ההחלטה הפזיזה והנועזת לנשק את אלכסנדר, הוא בחן אותי במבט מורכב. למרות שהכומר הכריז עלינו כבעל ואישה, ושזו זכותו לנשק ולחבק את הלונה שלו, אלכסנדר נשאר אדיש ולא זז. זה גרם לי להרגיש מאוד לא בנוח. נראה שהעוזרת, נינה, חשה במתח הגובר בחדר ומיד התקדמה. "בשל מצבו הפיזי של אלכסנדר, לא יהיו ריקודים או משתה לאחר מכן," הסבירה. מבחינת המבטים שמשפחתי החליפה ביניהם, נראה ש