מנקודת המבט של סברינה "אמא, תפסתי את איריס במיטה עם בן הזוג שלי." הכרחתי את המילים המרות לעבור בגרוני, שם נתקעה גוש של רגשות. הדמעות שניסיתי נואשות לעצור כשעזבתי את הארמון ופניתי לבית הוריי, פרצו לבסוף. "תפסתי אותם ביחד ו- וזיין הציע לעשות נישואים פתוחים! איך הם יכלו לעשות לי את זה? איך אחותי הצעירה יכלה לבגוד בי ככה?" הפעם כבר בכיתי ממש, דמעות שטפו את גופי. מראה של בן הזוג שלי מזיין את אחותי – כמו גבר מורעב, עם כל כך הרבה מרץ ואנרגיה בזמן שהוא ממשיך לקרוא בשמה, במיוחד כשבקושי נגע בי יותר בלילות וגם לא טורח להשקיע שום אנרגיה כשהוא כן מזיין אותי – הבהב במוחי וזה גרם ללבי להישבר שוב ושוב. לאמי היה מבט מודאג על פניה כשהיא תפסה את המקום לידי. "מותק..." אמי התחילה לידי, קולה רך ומרגיע. "אתם לא הולכים לקרוא לה עכשיו?" קטעתי את אמי בשאלתי הבאה. הבעת פניה קפאה לרגע ומצמצתי פעם אחת, מבטי נע לכיוון אבי לרגע. "אתם הולכים לקרוא לה ולנזוף בה על שעשתה דבר כל כך נבזי ואנוכי לאחותה, נכון?" המשכתי, מבט מלא כאב נע בין הוריי שוב. הסיבה שבחרתי לבוא להוריי אחרי שתפסתי את אחותי ובן הזוג שלי במיטה, הייתה כי קיוויתי שהם יזמנו אותה ויזהירו אותה להתרחק מבן הזוג שלי או משהו קרוב לזה. עם זאת, מה שקיבלתי היה ההפך המוחלט, וזה היה באותו רגע שהתחלתי לשאול את עצמי איך הצלחתי לפספס את כל הסימנים. אמי, שעדיין ישבה לידי, הושיטה יד אל ידי. "מותק, כולנו ידענו שזה יקרה בשלב מסוים, במיוחד במצבך העקר." המילים שלה צרבו יותר ממה שהיו אמורות. התקשחתי, והרגשתי כאילו שטפו אותי במים קרים. היא לחצה סביב ידי. "את משודכת לזיין כבר יותר מארבע שנים ועדיין לא סיפקת לו יורש. אני חושבת שזה דבר נהדר שאחותך תתחבר עם בן הזוג שלך, כדי שהיא תוכל... את יודעת." היא המשיכה ופי נפער בתדהמה. שלפתי את ידי משלה כאילו הרגע נשרפתי. "מה?" צרחתי, צופה בה כשהיא משכה קצת בכתפיה. "בואי נהיה מציאותיים, רינה. זה היה חייב לקרות. בעלך הוא האלפא של הלהקה הזו. לא לספק ללהקה יורש כל הזמן הזה לא נראה טוב עליו כאלפא של הלהקה. זה טוב שאחותך התערבה לפני שאיזו בחורה אקראית תעשה את זה." כשאמי דיברה, הצצתי באבי כדי לראות אותו מהנהן בראשו בהסכמה והתמלאתי בדחף לצחוק ולבכות בו זמנית. מתי זה השתבש? איך הגענו לכאן? הוריי מעולם לא הגנו עליי ככה בעבר. במקום זאת, הם היו צריכים להבין את הנושא משני הצדדים תחילה, ומעולם לא מצאתי את זה מוזר כי האמנתי שהם רק הגיוניים. אבל כרגע, מבלי אפילו לטרוח לקרוא לאחותי, הם הגנו עליה בתשוקה כשהיא טעתה בבירור במצב הזה. הם אפילו לא גילו אמפתיה כלפיי לשנייה. אני הקורבן כאן, זו שהאהוב שלה מאז התיכון פשוט בגד בה ככה, זו שבעצם גידלה את אחותה הקטנה, רק כדי למצוא את אותה אחות מזוינת על ידי בן הזוג שלה. מה עשיתי כדי להגיע לזה? "אמא, מה שאת אומרת לא הגיוני. איריס זינתה את בן הזוג שלי מאחורי גבי ושניכם אומרים שזה בסדר? שניכם לוקחים את הצד שלה?" דרשתי, ליבי מכווץ מכאב. הסתכלתי על אבי והוא הסתכל הצידה, וזה שלח זעזוע של כאב דרך חזה. לאמי הייתה הבעה קודרת כשהסתכלתי עליה שוב. "עדיף אחותך הקטנה מאשר זרה מוחלטת, את לא חושבת ככה?" לבי השבור נשבר עוד יותר, נשבר לאלף חתיכות. הוריי פשוט הוכיחו שלא אכפת להם ממני. השיגעון הזה גרם לי לתהות אם אי פעם היה להם אכפת ממני כמו שתמיד האמנתי. בן הזוג שלי ואחותי היחידה פשוט בגדו בי. כאילו זה לא היה מספיק שובר לב עבור אישה מלאת צער אחת, הרגע הבנתי שלהוריי גם לא אכפת ממני. לא היה לי אף אחד לצידי אחרי שנפגעתי כל כך. כל מה שהיה לי היו הדמעות המלוחות שלי, לב שבור והאומגה שלי שגוועה בתוך חזי. כשעזבתי את בית הוריי, הרגשתי הרבה יותר גרוע ממה שהרגשתי כשהגעתי לדווח להם על אחותי. כשנסעתי בחזרה לארמון, כל גופי הרגיש קהה. הייתי בטוחה שהחיים שלי לא יכולים להיות גרועים יותר ממה שהם כבר היו, אבל זה היה עד שבוע לאחר מכן כשאיריס הודיעה שהיא בהריון.