יום האירוע הגיע במהירות, וכשטיפסתי למושב האחורי של המכונית עם ניל, מצאתי את עצמי נרגשת לקראת אירועי היום. סטודנטים מילאו את השטח, ממתינים בסבלנות שיתנו להם להיכנס לבניין, וכל עוד הייתי על זרועו של ניל, זה לא היה אני. "בואי, נלך פנימה," הוא אמר כשנעצתי בו מבט. "אנחנו לא צריכים לחכות?" שאלתי, מביטה ממנו לעבר שורת האנשים שממתינים בחוץ. "לא," הוא צחקק. "אני לא מחכה לשום דבר." כמובן, הוא לא חיכה לשום ד