בקה. ברגע שחזרתי לדירה, ניל חיכה. עיניו הביטו בי רק בדאגה, וידעתי מיד שהמצב לא בסדר. היה ברור שהוא ידע משהו שאני לא ידעתי, ובגלל זה, נזהרתי ממה שהוא יגיד. "אתה הולך להתחיל לספר לי את האמת על מה שקורה? הבטחנו אחד לשני שלעולם לא נסתיר סודות," אמרתי ברכות, בוהה בו. עיניו של ניל הופנו ממני אל הקרקע כשהוא שיחק בידיו, מנסה כמיטב יכולתו למצוא תשובות שרציתי בבירור. "זה לא כל כך פשוט, בקה. אני לא מנסה להסת