לצאת עם טאלי היה יותר כאב ראש ממה שרציתי. מה שהתחיל בארוחת ערב הפך ללילה לבן במועדון מקומי. סירחון של סיגריות מעופשות דבק בבגדים שלי מהערב המוקדם יותר, כמו גם, כמה טיפות קיא שטאלי הצליחה להוריד עליי כשסחבתי לה את השיער. לא הייתה צריכה להיות הפתעה גדולה איך הערב התגלגל. ובכל זאת, שוב, נשארתי לשמור עליה בזמן שהיא התעסקה בכיף. אני לא הייתי בחורה של מסיבות כמו שטאלי הפכה להיות, ולמרות שהיא ידעה את זה, היא עדיין ניסתה לגרור אותי. לפעמים תהיתי אם זאת פשוט דרך לוודא שיש לה נהג תורן או שהיא באמת נהנתה מחברתי. עד שהגענו חזרה לבית שלה, האורות היו כבויים, והיה חשוך. הצורה השיכורה של טאלי לא הצליחה לסחוב את עצמה במעלה המדרגות, מה שאומר שהיה התפקיד שלי לעשות זאת. איזה כיף לי! אחרי שהפשטתי את טאלי והכנסתי אותה למיטה, ומקלחת חמה שטפה את שאריות הלילה מהגוף שלי, שכבתי על המיטה, מנסה למצוא את הרצון ללכת לישון. יותר מדי קרה בשבועות האחרונים. הראש שלי עדיין הסתחרר מהפרידה שלי מצ'אד, אבל גם לא יכולתי להפסיק לחשוב על ג'יימס. ג'יימס היה שונה. לא רק שהוא היה סקסי בצורה מדהימה, עם שפתיים כל כך שמנמנות שרציתי לנשק אותו במשך ימים, אלא שהוא היה של פעם. הוא נראה כמו סוג הגבר שיודע איך לפנק בחורה ביין וארוחה. להתייחס אליה במיוחד, ולעולם לא לבגוד בה עם איזו בחורה מסתורית כמו שצ'אד עשה לי. לא הכרתי את ג'יימס ככה, אבל הראש שלי תהה כל הזמן. תהיתי איך הוא יתייחס אליי ועל כל הדברים הנפלאים והחוטאים שהוא יכול לעשות לי. לא הבנתי את שטף הרגשות שהוא הביא עליי. אני לא הטיפוס של בחורה רעה, ובכל זאת כל מה שקשור אליו רצה לגרום לי להיכנע על הברכיים. אני אידיוטית לחשוב שגבר כמו ג'יימס ולנטינו יתעניין בי. אליסון, אמא של טאלי, יפה ואלגנטית. יש לה טעם והיא מתוחכמת... אני לעולם לא אוכל להיות היא. לטאלי היו הרבה חברים גברים בעיר הזאת, ולמרות שלא רציתי מערכת יחסים נוספת, לא יכולתי שלא לתהות אם אחד מהם יספק את הצרכים שלי. הרמתי את הטלפון שלי, גללתי ברשתות החברתיות וקלטתי את התמונות השונות של צ'אד ואני שפורסמו בחשבון שלי. לא היה לי האומץ להיפטר מהן עדיין, ומבט לאחור על זה עכשיו, הרגשתי אפילו יותר פתטית. בלחיצה על כמה כפתורים ואומץ נחוץ, מחקתי את ההיסטוריה של מערכת היחסים שלי עם צ'אד. קיבלתי בברכה את התחושה החלולה בחזה שלי כשסיימתי, אבל באותו הזמן, זה כאב. "אלוהים, למה אני לא מצליחה לישון," נאנחתי כשבדקתי את השעון, והבנתי שביליתי שעתיים בשכיבה ערה במקום לישון. גנבתי מהמיטה, צעדתי החוצה מהחדר שלי לכיוון המדרגות. הרעיון של תה חם וחטיף כדי ליישב את דעתי נראה מהנה יותר עם כל צעד שלקחתי. דרך החושך, עשיתי את דרכי למטבח. האור העמום מעל הכיריים הספיק לי כדי לראות מה אני עושה, ובכל זאת, לא להפריע לאף אחד בבית. לא שאף אחד היה מתעורר כנראה. השעה הייתה 3:00 בבוקר, ואנשים נורמליים ישנו בשעה הזאת. כשנעתי במטבח והכנתי את הקומקום, זמזמתי מנגינה מהערב המוקדם יותר שנתקעה לי בראש. "נהנית?" קרא קול מאחוריי, וגרם לצווחה קטנה לצאת מגרוני כשסובבתי, פנים אל פנים עם ג'יימס עצמו. עיניו הכהות והמהורהרות נעצו בי מבט משועשע. כמה שרציתי ליצור משפט קוהרנטי באותו רגע, המחשבות שלי אבדו בהבנה שג'יימס, אבא של החברה הכי טובה שלי, עומד מולי רק במגבת. אוי, ישו תינוק מתוק. "אה-אה, היי. סליחה, סתם מכינה תה." "אני רואה את זה," הוא המה בהנאה. "גם אתה לא מצליחה לישון?" נענעתי בראשי והרמתי את כתפיי. "לאחרונה לא. בנוסף, אחרי כל ההתרגשות הערב, הייתי צריכה להירגע." הייתה רגע של שתיקה מביכה שנפלה בינינו כשג'יימס עמד ליד הדלפק, פשוט בוהה בי. פיניתי את גרוני, חזרתי לקומקום שהיה עכשיו שורק ושפכתי את המים החמים על שקית התה כדי שתוכל לתסוס. תנועה מזווית העין שלי גרמה לי לקפוא כשקלטתי שהוא עשה שני צעדים קרובים יותר אליי. "באמת השתנית במהלך השנים... לא ככה, רבקה?" הוא לחש ברכות, וגרם לי להסתובב ולהבחין רק במטרים ספורים בינינו. הלב שלי דהר בציפייה למה לעזאזל קורה. האם זה מה שקיוויתי שזה? אבל לא יכולתי לעשות את זה לטאלי, נכון? "כן," עניתי באי נוחות, "אני מניחה שכן. אני כבר לא הבחורה החננה שהייתי בפעם האחרונה שהייתי כאן. מצד שני, אני יכולה להגיד שגם אתה השתנית." הוא השתנה. הוא הזדקן, כמובן, אבל הוא לא נראה עצוב כמו פעם. במקום זאת, הוא נראה מרוצה מחייו. כאילו סוף סוף מצא את הייעוד שלו אחרי שעזב את גרושתו, אליסון. "מעניין." עיניו סרקו אותי שוב כשהוא נשען באדישות על הדלפק. "אז, החבר שלך החליט להצטרף אלייך גם הקיץ?" העיניים שלי המשיכו לשוטט למטה על גופו החטוב והשרירי. כל שריר היה בתצוגה מלאה, ורק המגבת שמרה אותי מופרדת מהפרס שרציתי כל כך. ניסיתי לא להסתכל, אבל לא יכולתי לעזור בזה כשהוא עמד כל כך מרצון מולי. "אה, לא." משכתי בכתפיי, מנסה להישאר רגועה. "אין לי אחד. נפרדנו לפני כמה שבועות." נראה שהסקרנות השתלטה עליו כשהגבתי. כאילו זאת הייתה התשובה שהוא קיווה לה. "זה נכון? זה היה הדדי אז?" הבטתי למטה ונענעתי בראשי. "לא, לא בדיוק." לא משנה כמה תמימה הייתה השאלה שלו, הפצע של הבגידה של צ'אד עדיין היה טרי. אז שג'יימס יעלה את זה היה כמו לשפוך מלח על פצע פתוח. "אני מצטער אם ציערתי אותך, רבקה. זאת לא הייתה הכוונה שלי." "לא, לא. אתה בסדר," עניתי כשעיניי נפגשו שוב עם שלו. "פשוט, חרא קרה, וזה לא היה הרגע המשמח ביותר בחיי. שום דבר שאני לא אתגבר עליו עם הזמן, למרות זאת." היה ניצוץ ברור שחצה את מבטו לרגע במילים שלי. לא הייתי בטוחה מה זה, אבל זה היה כמעט כאילו הוא כעס, אבל מרוצה באותו הזמן. "הוא היה אידיוט שנתן לאישה יפה כמוך ללכת." לעזאזל, הוא פשוט קרא לי יפה. המחמאה גרמה ללחיים שלי להאדים ממבוכה כשנשכתי את שפתי וחזרתי במהירות לתה שלי. לא הייתי בטוחה למה ההערה שלו הפתיעה אותי ככה. גברים מהדור שלו היו ידועים לשמצה בהיותם כאלה, או לפחות, זאת הייתה ההנחה שהייתה לי עם רוב הגברים שהכרתי בגילו. הפרופסורים שלי ואפילו החברים של אבא שלי היו מדור של מעמד. אז למה המילים שלו גרמו לי להגיב ככה? ניסיתי לעכל את מה שהוא אמר, פיניתי את גרוני וישרתי את כתפיי. "תודה על המחמאה שלך. אבל אני לא יפה כמו נשים אחרות. בנוסף, אני ממוקדת כשזה מגיע לקריירה שלי. אז לא נתתי לו את תשומת הלב שהוא רצה." תירוצים. הם היו כולם תירוצים, אבל באותו הזמן, התירוצים האלה היו מה שאפשר לי להתגבר על הכאב שהרגשתי על הבגידה של צ'אד. התירוצים שהמצאתי היו כאלה שנתתי לפעולות שלו כלפיי. לא משנה כמה נוראים הם היו. "הוא לא היה ראוי לך. תכונות כאלה אני חושב שהן סקסיות באישה," ענה ג'יימס כשהוא מתקרב אליי, וגורם לנשימתי להיתפס בגרוני. הייתי מודעת מאוד למרחק בינינו במטבח. העובדה שהוא היה במגבת שלחה אותי להיפר דרייב, וקיוויתי שהוא לא יכול להגיד כמה הוא מגרה אותי. סובבתי לאט עם שפתיים פעורות, פניתי אליו. בזמן שלא שמתי לב, הוא עשה שני צעדים קרובים יותר אליי, והמרחק בינינו הלך ונסגר וגרם ללבי לדפוק. לא ניסיתי להיות רעה, אבל הריח שלו שעוטף אותי גרם לגוף שלי לרצות לעשות כל מיני דברים רעים. "אולי, יום אחד, מישהו יראה לי למה אני ראויה." המילים שלי יצאו פלרטטניות יותר ממה שהתכוונתי, והוא בטח שם לב, כי התגובה שלו הייתה לשפשף אותי בעדינות כשהוא הושיט יד מעל ראשי לכוס. המגע של העור שלו נגד שלי גרם לפטמות שלי להתקשות מיד ולליבה שלי להתכווץ בתשוקה. רציתי אותו כל כך רע, אבל באותו הזמן, לא היה סיכוי שגבר כמו ג'יימס ולנטינו רצה אותי. שלא לדבר על זה, יא כלבה חרמנית, זה אבא של החברה הכי טובה שלך. כשהוא נסוג, הניח את הכוס שלו על הדלפק, ניסיתי לנקות את המחשבות שלי. היה גבול שלא הייתי צריכה לחצות, ועם הרגעים המגרים סביבנו, הייתי קרובה באופן מסוכן לחצות. "את בסדר?" הוא לחש, וגרם לי להרים לאט את מבטי אליו כדי לראות את השעשוע רוקד בתוך עיניו. "כמובן, למה שלא אהיה?" זזתי באי נוחות. "אתה בסדר?" כשעיניו נדדו מטה לכיוון החזה שלי, הרגשתי את התסיסה בתוכי שוב. "אה, אני יותר מבסדר, רבקה." הוא חייך ועיניו נפגשו שוב עם שלי. לקח לי רגע לעבד את מה שהוא התכוון, וכשהבטתי למטה, ראיתי את המאמץ הזקוף של הפטמות שלי לוחצות על הגופייה הלבנה שלבשתי. "אוי, אני כל כך מצטערת," גמגמתי, כורכת את זרועותיי על פני החזה שלי. "קצת קר." "לא, זה לא." הוא צחקק כשהוא תפס את הכוס שלו והלך למקרר כדי למזוג משקה. הוא אולי צדק, אבל התגובה היהירה גרמה לפי לפעור בהפתעה. "כן, זה כן. קצת קריר, ובכן, כן—" כשדלת המקרר נסגרה, הוא הסתובב כדי לפנות אליי, מביא את הכוס שלו לשפתיו. תנועת הגרוגרת שלו כששתה את הנוזל תפסה את עיניי. מעולם לא ראיתי משהו פשוט כמו זה נראה כל כך סקסי לפני כן. "אני יודע מה את רוצה, רבקה," הוא אמר, ותפס את תשומת לבי שוב. "אני לא רוצה כלום," עניתי, מנסה לשחק את הרגע. "מספיק." הוא הניח את הכוס שלו, פינה במהירות את המרחק בינינו שוב. גופו תוחם אותי כנגד משטח העבודה במטבח, זרוע משני צדדיי כשעיני ה'בואי תזדייני איתי' נעצו מבט בנשמתי. "מר ולנטינו—" "אמרתי לך לקרוא לי ג'יימס, רבקה." התשובה הנחרצת שלו הפכה את המתג על המצב וגרמה לי מיד לרצות להתנהג. "אני יכול לראות שאני מדליק אותך, אבל אני יכול להבטיח לך שאני לא מה שאת רוצה. הדברים שהייתי עושה... ובכן, הם יהיו אפלים מדי בשבילך." לעזאזל. "ל-לך אין מושג מה אני יכולה להתמודד איתו. אתה לא מכיר אותי ככה." התגובה המגומגמת שלי הראתה בבירור כמה לא בנוח הייתי עם המצב הזה, ובכל זאת רציתי את זה. רציתי שהוא יראה לי בדיוק כמה הוא יכול להיות אפל. "תהיי ילדה טובה, רבקה. את צריכה לעלות למעלה וללכת לישון," הוא לחש כששאף עמוק ודחף את עצמו חזרה מהמקום שבו עמדנו. המרחק שהוא הציב בינינו נתן לי הזדמנות לנשום שוב. בלי היסוס, רגליי דחפו אותי לכיוון המדרגות, רק כדי להיעצר שוב באחיזה נחרצת על זרועי. "תזכרי מה שאמרתי," הוא כמעט נהם בצורה סקסית שגרמה לי להיות חלשה בברכיים. פניתי לפנות אליו, הנחתי את ידי על חזהו, מנסה להדוף אותו. אבל ההבנה פגעה בי שאני נוגעת בו, והתחושה של גופו מתחת לאצבעותיי החמירה את הכל. האדווה המוצקה של עורו מתחת לאצבעותיי הייתה משכרת, ואפילו עם ההצגה הקלה של שיער החזה הנוכח, לא יכולתי שלא לרצות להעביר את אצבעותיי דרכו כששפתיו השמנמנות טורפות את שלי. התעוררתי מחלום בהקיץ שלי, משכתי את עצמי במהירות מאחיזתו. שפתיו פנו כלפי מעלה כשהוא בהה בי, וגרם לי ללחוץ את ירכיי יחד כשניסיתי לשלוט בעוררות שלי. "לילה טוב, מר ולנטינו," גמגמתי, ואילצתי את מבטי משלו לפני שפניתי וברחתי מהמטבח, רצה במהירות במעלה המדרגות. ג'יימס ולנטינו היה איש מסתורי, ואי אפשר היה לדעת מה הוא באמת התכוון במה שהוא אמר. אולי הוא היה מסוכן, אבל אולי הייתי אוהבת את זה.