למחרת, קניתי עם אלגרה. מחנות לחנות, היא גררה אותי בחיפוש אחר השמלה המושלמת. הבעיה היחידה הייתה, שרציתי לחזור לדירה ולהתחבא מאחורי דלתות סגורות. זה היה החלק בעיר שטלי פוקדת לעתים קרובות. בוטיקים יוקרתיים. בתי קפה גורמה. מסעדות מפוארות. לא הייתי שייכת. "אוי, אלוהים. תפסיקי לדאוג," נאנחה אלגרה בפעם המאה. "אם ניתקל בהן, אז מה? הן לא יכולות לעשות לך כלום." "אני יודעת, אני יודעת. אני פשוט לא רוצה עימות