הטיסה עברה מהר יותר משחשבתי שהיא תעבור, וכשהגלגלים של המטוס נגעו במסלול במיאמי, הייתי מוכנה לראות את כולם. לא יכולתי לחכות לעטוף את זרועותיי סביב אלגרה ולבלות איתה זמן נחוץ כל כך. "אם תחכי כאן רגע, מותק, אני אוודא שהם מעמיסים הכל למכונית, ואז אחזור אלייך," אמר ניל כשקם ונישק את הלחי שלי. הרמתי אליו מבט וחייכתי בהנהון. "נשמע טוב." מאז שהמראנו מניו יורק, ניל היה עטוף בסערת רגשות. לא הייתי בטוחה לגמר