פתח הכניסה לבית של זפירוס זנדר, היום השני. משפחתו של זפירוס הייתה מעל הממוצע מבחינה כלכלית מכיוון שהייתה לו עסק קטן. הוא גר בוילה שנבנתה על האדמה שבבעלותו. מוניק זנדר היססה. היא לחצה על פעמון הדלת לאחר היסוס מה. איבון זנדר פתחה את הדלת, נראית כמו גברת ממשפחה עשירה עם האיפור העדין והשמלה האדומה שלה. איבון הייתה מודעת לכך שמוניק תבקר באותו יום. היא צמצמה את עיניה והסתכלה עליה בגועל. היא לא ציפתה שמוניק עדיין תיראה כל כך טהורה אחרי שילדה בת לפני חמש שנים. העיניים הענקיות והנוצצות של מוניק עדיין נראו תוססות כמו קודם. איבון תמיד שנאה את המראה התמים שלה. בהתעלמות מאיבון, מוניק אחזה בידה של נומי הקטנה ונכנסה לבית. איבון הלכה אחריה בכעס כשידיה שלובות על החזה, העקבים שלה השמיעו קליק-קלאק. מוניק נכנסה לסלון. דודה שלה ישב על כיסא ועישן סיגריה בפנים לא מרוצות, בזמן שדודתה קראה מגזין. "דוד! דודה!" מוניק בירכה אותם בחיוך. "את כאן!" דודה חייך אליה בחביבות. סיוון זאק לעגה, "סוף סוף. הדוד שלך חיכה." "היא בטח עסוקה, היא עובדת צווארון לבן, זוכרים?" אמרה איבון בנימה מוזרה, עם חיוך משמעותי על פניה. היא נזכרה בשיחתה עם אמה, סיוון, לפני כמה ימים. "אמא, נחשי על איזה טרמפ היא עלתה!" איבון לא הצליחה לעצור את עצמה מלפלוט את זה ברגע שראתה את סיוון. שפתיה התעקלו כלפי מעלה לחיוך מרושע. היא רצתה יותר מכל שהעולם ידע על עבודתה של מוניק כנהגת מונית. "מי זה היה? תראי כמה את מרוצה." סיוון הייתה סקרנית לדעת מדוע בתה כל כך שמחה. "זו הייתה מוניק." איבון הרימה גבה וחייכה. "לא יאומן, נכון?" "מוניק זנדר? בטח טעית! אבא שלך בדיוק אמר שהיא עכשיו עובדת צווארון לבן מצליחה בחברה ענקית. יש לה אפילו הטבות נהדרות ומשכורת גבוהה מהעבודה." סיוון בהתה באיבון, פיה נפער בתדהמה. איבון לעגה בבוז. "עובדת צווארון לבן בתחת שלי, היא נוהגת במונית תוך כדי טיפול בנבלה הקטנה." "תפסיקי לקרוא להם נבלות, אבא שלך שוב ירצה לך," סיוון מתחה ביקורת בעדינות אך לא יכלה להכיל את סקרנותה. "את בטוחה?" "ברור! היא שיקרה לכם בפנים. אין סיכוי שהיא תעבוד עבור חברה ענקית. היא הסיעה אותי הביתה במונית שלה אז אני בטוחה במאה אחוז בזה. היא אפילו ביקשה ממני לא לספר לך ולאבא." למרות שמוניק איימה על איבון לספר לאביה על תקרית הסמים שלה, איבון לא האמינה לה בכלל. בחזרה להווה, זפירוס לא יכול היה שלא לזעוף בחוסר שביעות רצון מדבריה של איבון. רק אתמול סיוון סיפרה לו את האמת שמוניק היא נהגת מונית במקום עובדת בחברה. עיניה של מוניק עמומות. היא כבר ציפתה שאיבון תבגוד בה אז היא העמידה פנים שלא שמעה אותה. היא הורידה את ראשה ופנתה לנומי הקטנה בחיוך, "נומי קטנה, זה הסבא-רבא והסבתא-רבתא שלך. תגידי שלום." "סבא-רבא, סבתא-רבתא." נומי הקטנה בירכה בקול מתוק ומנגינתי. לנומי הקטנה היו שתי צמות באותו יום. היא נראתה אינטליגנטית ומקסימה עם לחייה הסמוקות, שפתיה הוורודות ועיניה הכהות והנוצצות. "אה, איזו ילדה חכמה. איך קוראים לך?" זפירוס הרפה את גבותיו המקומטות. איך הוא יכול להישאר כועס כשילדה קטנה ומקסימה כזו עומדת ממש מולו? מוניק נאנחה בסתר לרווחה. היא קיוותה שדודה לא יכעס עליה יותר מדי מול נומי הקטנה. "השם המלא שלי הוא אנג'ל זנדר, אמא קוראת לי נומי קטנה. אתם יכולים לקרוא לי גם נומי קטנה," נומי הקטנה מצמצה כשענתה. "מה אמא שלך עובדת?" סיוון קטעה לפתע תוך כדי התבוננות בנומי הקטנה בחיוך. היא הייתה סקרנית ביותר לגבי עבודתה האמיתית של מוניק. "אמא עובדת בבית קפה ביום ונוהגת במונית בלילה. היא עובדת ממש קשה." נומי הקטנה ענתה בתמימות. הייתה לה תחושה רעה לגבי האישה המחייכת מולה. מוניק לא ציפתה שדודתה תשליך את השאלה ככה. היא נשכה את שפתיה בהלם כשצבע פניה נעלם. התוכנית הראשונית שלה להסביר לדודה שלה בפרטיות סוכלה. דודה שלה בטח כועס עליה. "את עובדת בבית קפה ביום ונוהגת במונית בלילה?" נראה שזפירוס כועס, היה לו הבעה רעה על פניו. 'היא מעדיפה לקחת עבודות שונות ולהיאבק שם בחוץ מאשר לחזור!' חיוך שטני הופיע על פניה של איבון כשצפתה בסצנה כאילו היא צופה בדרמה. העלילה הייתה דרמטית יותר ממה שהיא חשבה. היא ניחשה שאביה ייתן למוניק סטירה נוספת בדיוק כמו לפני חמש שנים. "דוד... אני... לא התכוונתי לשקר." מוניק נבהלה. היא רצתה להסביר לדודה שלה שהיא לא רוצה שהוא ידאג לה. "מה עשית בכל השנים האלה? איך את יכולה לספק לילדה שלך חיים בריאים?" זפירוס בהה במוניק בכעס. כשראתה את דודה הזועם שלה, מוניק הייתה נסערת ומפוחדת, דמעות עלו בעיניה. "אסור לך לגעור באמא שלי! היא האמא הכי טובה בעולם!" כששמה לב לעצב של אמה ולאישה שנלחמה עם אמה לפני כמה לילות עומדת בקרבת מקום, נומי הקטנה הפכה להיות מאוד לא מאושרת. זפירוס וסיוון היו המומים. שניהם הסתכלו על נומי הקטנה בהפתעה. נומי הקטנה הלכה לאמה ופשטה את ידיה כדי להגן עליה כמו מבוגר למרות לחייה הוורודות ועיניה הענקיות והנוצצות. היא הייתה מקסימה ביותר. זה היה חמוד ומעציב באותו הזמן. מוניק הרימה את שפתיה, ליבה התמלא בחום. הילדה הקטנה אכן הייתה מאוד חביבה, אבל סיוון לא הייתה מרוצה מכך שנראה שהיא לא מחבבת אותה. "איזו ילדה פראית, אין לך נימוסים בכלל." סיוון צחקקה. זפירוס כעס אבל הוא התרכך כשראה את נומי הקטנה מגנה על אמה בצורה מקסימה. אז הוא חשב שזה בטח לא קל למוניק לעבוד בשתי עבודות בו זמנית. "תשמרי על המילים שלך," זפירוס נזף בסיוון. "סבא-רבא לא נוזף בי, הוא רק מודאג לגביי. הוא מודאג שאין לי זמן לטפל בך אז הוא מודאג גם לגבייך." מוניק התכופפה מעט כדי לאחוז בידיה של נומי הקטנה והסבירה לה בנימה עדינה. "אני מצטערת, סבא-רבא." נומי הקטנה חשבה לרגע והלכה לסבא-רבא שלה כדי להתנצל. אחר כך, היא הוציאה לו לשון. זפירוס העריץ את הילדה הקטנה מאוד, ליבו נמס בגללה. "זה בסדר, ילדה טובה," הוא הרים את נומי הקטנה לזרועותיו באהבה כשדיבר. ואז, הוא פנה והורה לאיבון, "שימי את הדובדבנים שקנינו אתמול במקרר, אנחנו נותנים אותם לנומי הקטנה." "למה אתה נותן את הדובדבנים האלה לילדה של הנבלה? הם עולים 200 יואן לקילו! גם אני היססתי לאכול אותם!" איבון שאגה. 'איזה כישוף מוניק הטילה? איך אבא לא אמר כלום למרות שהיא שיקרה בגדול? איך הוא יכול לסלוח לה ככה? כמה לא צפוי.' איבון הייתה מאוד מרוגזת. "תסתמי את הפה. ממש נהנית להמציא סיפורים, נכון?" זפירוס אמר בכעס. מתי היא המציאה סיפורים? "הכל באשמתך. למה חזרת? הרסת את הבית שלנו ונשארת תחת הגג שלנו בחינם! את לא מרוצה עדיין?" איבון בהתה במוניק בשנאה, לא מודעת לדמעות הנופלות שלה. היא רצה לחדרה וטרקה את הדלת בכעס. היא התמרמרה על מוניק. "לאיבון יש נקודה. את תמיד לוקחת את הצד של מוניק." סיוון בהתה בבעלה בכעס. היא הייתה מדוכדכת לראות את בתה רצה לחדרה בדמעות. "היא הופכת להיות מפונקת בגלל שאת תמיד מגנה עליה," זפירוס לא הסכים. "אתה רואה, אתה עדיין מגן על הילדה הפראית הזו!" סיוון התמלאה בכעס בכל פעם שהיא הסתכלה על פניה של מוניק. היא הסתובבה ועזבה כדי לנחם את בתה. "דוד, אני מצטערת שגרמתי לך לריב עם דודה שוב." מוניק כאבה מבפנים. היא הרגישה ממש מצטערת. היא רצתה לעזוב מיד אחרי שמסרה את הפירות והמתנות לדודה שלה. "הנה כמה פירות ו..." עם זאת, דודה שלה קטע אותה לפני שהיא סיימה, "תשבי כאן. אני הולך לשטוף את הפירות. אל תשימי לב למזג הרע של הדודה שלך." זפירוס הלך למטבח עם נומי הקטנה בזרועותיו אחרי זה. מוניק הבינה שדודה שלה קיווה שהיא תישאר עוד קצת. למרות התקריות הלא נעימות, היא עדיין העריכה באמת את הבית הזה. זו הסיבה שהיא דאגה להכעיס את דודה ודודה שלה. זו הסיבה שהיא באה כל הדרך כדי להסביר. דודה שלה חזר עם פירות נקיים והם שוחחו על חיי היומיום שלהם. כמובן, מוניק דיברה רק על הדברים הטובים. דודה שלה ניסה לגרום לה להישאר כשכמעט הגיע הזמן לארוחת ערב, אבל היא התעקשה לחזור. היא עזבה אחרי שמסרה לו את המתנה. "אמא, סבא-רבא נתן לי מתנה והוא אמר שאני יכולה לפתוח אותה רק כשאני אגיע הביתה." נומי הקטנה הוציאה מעטפה מפוארת מכיסה בשמחה כשחזרו הביתה. מוניק חשבה שזה צעצוע. זה היה בעצם חבילת מזומנים כשפתחו את המעטפה. ליבה התמלא בחום כשהיא בהתה במזומנים בעיניים דומעות. דודה שלה אהב אותה באמת וזה הרגיש ממש טוב להיות נאהבת על ידי מישהו.