"מוניק! את ילדה טיפשה! את תעבדי עלי, הא?" הנרי צעק. פניו הנאות התעוותו בכעס. שפתיו הקפוצות ועיניו המקומטות הפכו להבעה קפואה. "מה קרה?" מוניק בהתה בהנרי בעיניה השקדיות בשתיקה כמעט דקה לפני ששאלה. היא הייתה מבולבלת. לא היה צורך להיות כל כך כועס, גם אם הוא שנא את הטעם של הקפה שהיא קנתה. אנג'ל נבהלה גם כן. אבא תמיד היה עדין מאוד איתה. היא מעולם לא ראתה אותו מאבד את שלוותו. לא פלא שאמא נראתה לא מאושרת.