מוניק לא התרגשה. היא לבשה שמלה ורודה שהחמיאה לגופה המפתה. עורה היה בהיר ומשיי, גבותיה קשתיות כמו הירח, ואישוניה הכהים זהרו מתחת. חאווייר רצה לומר משהו, אבל הוא ראה את הניצוץ בעיניה ונעצר בפתאומיות. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה את מוניק במבט הזה. בעבר, לא משנה כמה היא הייתה נסערת, היא לא הייתה עונה לו, אלא בדרך כלל צוחקת על זה והולכת. עם זאת, היא נראתה שונה למדי היום, תחושה של קרירות נבעה ממנה, מ