"תתמידי, מוניק זנדר! את יכולה לעשות את זה!" מוניק עודדה את עצמה תוך כדי נהיגה יציבה. היא הרגישה דחף להיות יותר שאפתנית ובעלת מוטיבציה כשחשבה על טוב ליבו של דודה. היא הייתה נחושה להרוויח יותר כסף כדי לספק סביבת חיים יציבה לנומי הקטנה, כדי להרגיע את דודה שתמיד דאג לה. היא נהנתה ממראה הלילה שהבליח דרך חלון המכונית. שורות של פנסי רחוב ליד הרחובות נצצו בקרניים צהובות עדינות בלילה, ונראו כמו פנינים זוהרות המאירות את הרחובות הסואנים. הלילה שקע לתוך אוקיינוס האורות כמו וילון שחור המעוטר לארץ מוארת ומבריקה. דינג דינג, דינג דינג... הטלפון שלה התפוצץ בהתראות משיחות WeChat בבת אחת. לא היו לה הרבה אנשי קשר ב-WeChat, היא נכנסה רק לקבוצה אחת עבור נהגי Stormchase וקבוצה נוספת עבור עובדי בית הקפה. אולי היו הודעות באחת הקבוצות? מוניק החנתה את מכוניתה בקרבת מקום כדי לבדוק את הטלפון שלה לאחר שהורידה את הנוסע שלה. היו כמעט מאה הודעות שלא נקראו מקבוצת Stormchase. היא לחצה על ההתראות כדי לגלות שנהג שלח כמה תמונות שצולמו בסתר של נוסעת שהייתה לבושה בבגדים פרובוקטיביים וחושפניים לקבוצה. התמונות הציתו אז שיחה בין הנהגים האחרים. כמה נהגים גברים אחרים עקבו אחריו ושלחו כמה תמונות חטופות אחרות. הם יצאו מכלל שליטה. הם היו גאים בעצמם על כך שצילמו את התמונות האלה. "מה כל כך מרשים בצילום תמונות? אפילו שמתי את ידי על אישה היום," אמר נהג אחר. "שש..." הנהגים האחרים השיבו בספק. למרות שלרובם היו מחשבות רעות, הם עשו זאת רק כדי לבדר את עצמם כי הם היו פחדנים. כשראתה את התמונות הנוראות ואת השפה הבלתי נסבלת, מוניק נגעלת כל כך שהיא רצתה להקיא. הסוטים האלה! למוניק היו צמרמורות כשחשבה על איך הפראים האלה הטרידו אותה לעתים קרובות בחניון, בין אם זה היה מכוון או לא. היא רצתה לנזוף בהם בקבוצה, אבל היא לא יכלה כי היא הייתה צריכה את העבודה כדי להתפרנס. "סוטים, פסיכופטים, פראים." מוניק יכלה רק לפרוק את הקיטור שלה מבפנים. "אמא, על מה את מדברת?" שאלה נומי הקטנה, ראשה מוטה בסקרנות. נראה היה שהיא יודעת מה אמה חושבת כשהיא בוהה באמה בפנים זעופות. "!!!" מוניק הייתה המומה מכיוון שהיא רק נזפה מבפנים. האם היא דיברה את מחשבותיה בטעות? היא לא יכלה להביא את עצמה לספר לנומי הקטנה על הסוטים האלה. היא פנתה להסתכל על נומי הקטנה לפני שהיא העלתה חיוך מאולץ וענתה, "שום דבר, זה היה שום דבר. מה יכול להיות? חה חה חה." "חה חה, חה חה... לא מצחיק..." נומי הקטנה חיקתה את הצחוק של מוניק בפנים חשדניות. היא בהתה במוניק בחיבה, עיניה הענקיות והצלולות מלאות משמעות. מוניק, שהשתעשעה מהבעתה המקסימה של בתה, הניחה קלות על אפה הקטן של בתה. "ילדה חכמה, לעולם לא אוכל להסתיר ממך כלום!" ואז, היא התאוננה. 'גברת צעירה הוטרדה זה עתה על ידי נהג מונית גבר. להיות אישה מודרנית זה קשה.' תמיד יהיה סיכון לפגוש סוטה, אפילו רק מלקיחת מונית! רעיון עלה במוחה של מוניק. היא יכלה לנסוע במונית שלה ברחבי מרכז העיר מכיוון שיהיו יותר נשים צעירות בסביבה. לא יהיה להן סיכון לפגוש סוטה אם היא זו שתקבל את הבקשות שלהן. היא תעזור ככל יכולתה מכיוון שמספר המושבים שלה מוגבל. היא נסעה לכיוון מרכז העיר כשהיא שקועה במחשבותיה, שפתיה הורמו לחיוך. היא הייתה גאה בעצמה. "את אוספת את אבא?" נומי הקטנה קרנה מהתרגשות והביטה לעבר מגדל מריוט. היא הסיקה שיש סיכוי גבוה שאמה קיבלה את בקשתו של אבא שלה לאחר שהבחינה בחיוך של אמה ובמגדל ממש מולם. "המ?" מוניק הופתעה לפני שהבחינה במגדל מריוט הסמוך. ואז היא חשבה על הנוסע הגברי בעל המראה האלוהי שהיא אספה במגדל מריוט בעבר. היא גם זכרה שנומי הקטנה קראה לו אבא! מוניק התביישה והשתעשעה בו זמנית בכל פעם שחשבה על נומי הקטנה שקוראת לאיש הזה אבא שלה. מוניק הייתה מודעת לכך שנומי הקטנה תמיד רצתה אבא לאחר שהבינה שלילדים אחרים יש אבא. עם זאת, זה לא משהו שאפשר לכפות. יתר על כן, אלה המעורבים במריוט אינטרנשיונל היו בעלי תושייה או עשירים. איך הוא יכול להתעניין במישהי כמוה? הוא חייב להיות בעל תושייה או עשיר! האם זה באמת הוא שפינק אותם בארוחה במסעדה המשובחת? היא הסתכלה בתפריט אז היא ידעה שהקינוחים האלה היו יקרים במיוחד מכיוון שהם היו מהדורות חדשות. הוא חייב להיות עשיר במיוחד מכיוון שהוא הזמין שולחן שלם של קינוחים עבורם. למה הוא פינק אותה? אולי הוא התעניין בה? מוניק הניעה את ראשה. זה יהיה בלתי אפשרי. יש לה בת בת חמש! "נומי, אני מבינה שאת רוצה אבא, אבל הוא לא אבא שלך!" מוניק נאנחה. היא הייתה צריכה להבהיר לנומי הקטנה. נומי הקטנה רצתה לענות שהאיש הזה באמת נראה כמו אבא שלה ויש לה תחושת בטן שהוא אבא שלה! "האיש הזה לא יכול להיות אבא שלך," אמרה מוניק בחיוך עם מרירות על שפתיה. "אני רוצה אבא שהוא גבוה ונאה. הוא חייב להתייחס לאמא היטב ולהגן על אמא מפני פגיעה כי אמא עובדת קשה מאוד," נומי הקטנה עוויתה את פניה. היא רצתה מישהו שידאג לאמא שלה. מוניק הרגישה סחיטה בלב ועיניה מתרטבות. היא החנתה את מכוניתה בצד ושתלה נשיקה על מצחה של נומי הקטנה. "ילדה טיפשה, אני שמחה כל עוד יש לי אותך." לאחר מחשבה, מוניק הסבירה, "לא סיפרתי לך את זה, אבל בחורה הוטרדה בזמן שנסעה במונית. חשבתי שהרבה עובדות צווארון לבן באזור הזה עובדות קשה מדי. חלקן נשארות ליד הפאתי העיר כדי לחסוך בשכר דירה. אז, הן צריכות להזמין מונית כדי להגיע הביתה אחרי שעבדו שעות נוספות עד מאוחר. נסעתי לכאן כדי לקבל את הבקשות שלהן כדי שהן לא יפגשו את הגברים הרעים האלה." נומי הקטנה תמיד ידעה שאמא שלה היא אדם טוב לב. היא תמיד התחשבה באחרים למרות שהיא עצמה חיה חיים קשים. "אמא, את כל כך טובה. את מלאך." נומי הקטנה חייכה בגאווה, עיניה הגדולות והבהירות נצצו. 'אמא היא המלאך הטוב והאדיב ביותר.' ליבה של מוניק התחמם כשראתה את נומי הקטנה המקסימה. בתה הייתה הסיבה שהיא יכלה להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן. היא צבטה קלות את לחייה השמנמנות של נומי הקטנה ואמרה, "נומי הקטנה היא גם מלאך קטן. אני יכולה להמשיך לדחוף כמו סופרוומן, הכל בזכותך." הטון שלה היה מלא באהבה ורוך. "כן, אמא היא הסופרוומן הכי יפה, הכי חזקה והכי מלאכית." נומי הקטנה הנהנה בפנים גאות גלויות. מוניק הרימה את פינות שפתיה בשמחה והביטה לעבר מגדל מריוט הסמוך. היא לא יכלה שלא להיזכר שהאיש השקט והנאה נכנס למכוניתה באותו מקום. 'האם זה יקרה שוב הפעם...?'