'כמובן שראיתי, אני לא עיוור! את מתאפרת כבר חצי שעה!' מונִיק זַנדֶר נאנחה בליבה. מוניק תמיד הייתה נוחה לבריות. היא כבר התפשרה בכך שניקתה קודם את האזורים האחרים, כי סינדי לי כבר הייתה שם והתאפרה כשנכנסה לראשונה לנקות את חדר השירותים. היא ביקשה מסינדי לזוז הצידה, כי היא ניקתה את כל המקום מלבד הנקודה שבה היא עמדה. "את יכולה בבקשה לזוז קצת הצידה?" מוניק כיווצה את שפתיה ושאלה בנימוס. סינדי הפנתה את פניה המכוסות באיפור כבד ולעגה בשפתיה האדומות והבוהקות. "לא!" היא עשתה זאת בכוונה. היא שמעה שלמוניק יש בת ותהתה אם גירשו אותה כי הייתה פילגש של מישהו. היא בזתה אותה. היא החליטה להישאר שם כמה זמן שתרצה. מוניק החלה להילחץ כי המשימות האחרות שלה הצטברו. היא הייתה צריכה לסיים אותן בהקדם האפשרי כדי להספיק להגיע הביתה בזמן לבשל לנומי הקטנה. כל מה שהיא ביקשה היה שסינדי תזוז קצת הצידה. כמה מעצבן! מוניק טבלה מגב בדלי מים בכעס, הוציאה אותו והניפה אותו בכוח שוב ושוב. "את מלכלכת לי את המכנסיים!" סינדי קפצה הצידה וצרחה, עיניה בולטות. "למי שיש נביחות גדולות בדרך כלל אין נשיכות." מוניק לא ויתרה. היה ברור שסינדי חוסמת אותה בכוונה, כך שלמוניק לא הייתה כוונה להיות נחמדה אליה. למרות שהיא התרגלה להיות סבלנית ולסבול עלבונות, היא ידעה מתי להציב גבול. הרבה דיבורים, בלי מעשים. פניה של סינדי התעווזו מזעם, כי היא לא ציפתה שעובדת ניקיון תהיה חסרת כבוד כלפיה. חיוך זדוני הופיע על פניה כהרף עין. "שמעתי שיש לך בת. את עובדת כעובדת ניקיון כי היית פילגש של מישהו ואשתו גירשה אותך?" סינדי לעגה. למוניק לא הייתה כוונה לבזבז את זמנה על סינדי, כי היא כבר הייתה חסינה מפני עלבונות, כל מה שהיא רצתה היה לסיים לנקות בהקדם האפשרי. היא לקחה את המגב והחלה לנקות את הרצפה שבה עמדה סינדי. סינדי התרגזה כשמוניק התעלמה ממנה. "את מודה במה שאמרתי? צריך לחיות בכבוד, לא לפלרטט עם בעלה של מישהי אחרת! אפילו לפילגשות יש משאבים! תראי את עצמך, מגיע לך להיות עובדת ניקיון!" סינדי העליבה עוד יותר. 'איזו בריונית! איך היא מעזה להאשים אותי בהיותי פילגש!' "אז מה אם אני עובדת ניקיון? זו עבודה אתית וישרה, בניגוד למישהי שמתאפרת בכבדות כדי לפלרטט עם לקוחות עשירים בזמן שהיא עובדת כמלצרית." מוניק השיבה במכה נוספת. מוניק הייתה מבזה. היה ברור שסינדי התכוונה להסתבך עם גברים עשירים כדי להיות פילגש, כי היא לבשה בגדים חושפניים ואיפור כבד כל יום. "אין לי זמן להתווכח איתך." סינדי הסתובבה והלכה בזעם כאילו מוניק גילתה את הסוד שלה. היא הלכה לדלפק הקבלה של בית הקפה בכעס כשידיה שלובות. היא הייתה מאוד לא מרוצה מכך שאם חד-הורית לא רצויה ועובדת ניקיון לא כיבדו אותה! היא כעסה כי היא ראתה את עצמה כתלמידה יפה מאוניברסיטת H הנודעת. ככל שהיא חשבה על זה יותר, כך היא כעסה יותר. היא עמדה ליד הקופה ורקחה תוכנית נקמה בכעס כשהרימה את מבטה וראתה את המנהל שלה, סאשה לונג, צועד לעברה. מבטה השתנה כשמחשבה עלתה במוחה וההתנהגות היהירה שלה נעלמה מיד. "בוקר טוב, מנהל!" סינדי הרימה את מבטה וחייכה אליו במבוכה, ונראתה כמו עלמה במצוקה עם עיניה האדומות והדומעות. היא צריכה להיות שחקנית כדי שהכישרון שלה במשחק לא ילך לאיבוד. בנוסף, היה לה גוף מעוקל שיהיה יתרון כשמדובר בגברים סטרייטים. סאשה הבחין בפניה המעוררות רחמים של סינדי וריחם עליה. "סינדי הקטנה שלי, מה קרה?" שאל סאשה, פניו מלאות דאגה. "שמעתי את מוניק זנדר מדברת עליך בשירותים הרגע ונלחמתי איתה כי הרגשתי רע בשבילך. לא ציפיתי שהיא תלכלך לי את המכנסיים במים מלוכלכים מהמגב. אני כל כך כועסת," התלוננה סינדי תוך כדי שהיא מצביעה על מכנסיה ומנגבת דמעה מעינה, הייתה תחבולה מוסתרת בעיניה. "מה היא אמרה עליי?" שאל סאשה בהלם. מוניק הייתה עובדת מסורה ולא נראה שהיא מהטיפוס הרכלני. עם זאת, גם פניה המעוררות רחמים של סינדי לא נראו מזויפות. "היא... היא אמרה..." מלמלה סינדי. "מה? פשוט תגידי את זה." "היא אמרה שאתה קצת הומו..." למען האמת, לסאשה היה מראה עדין וסינדי תמיד קראה לו סמרטוט מאחורי גבו. המילים האלה היו בעצם של סינדי, לא של מוניק. עם זאת, היא נראתה מעוררת רחמים ביותר. אף אחד לא יפקפק באמת בדבריה. סאשה היה מתוסכל. 'אני קצת עדין במראה שלי, אבל אני באמת גברי, בסדר? אני לא הומו בכלל!' הוא שנא כשאנשים קראו לו סמרטוט. אולי היא דיברה רעות מאחורי גבו כי הוא נזף בה כשביקשה חופשה? הוא היה נואש להזדמנות לפטר אותה! צלצול צלצול צלצול... הטלפון בדלפק הקבלה צלצל. "שלום, זה Mansion Coffee. איך אני יכול לעזור לך?" סינדי הרימה את הטלפון. היא הייתה צריכה להופיע טוב מול המנהל. "מריוט טאוור הזמינו 20 קפה וזה דחוף." סינדי הניחה את הטלפון ואמרה לסאשה. "תביא שניים מכם שישלחו אותם!" הורה סאשה. 20 כוסות קפה זה לא סכום קטן, זו תהיה משימה בלתי אפשרית לאדם אחד. מחשבה נוספת עלתה במוחה של סינדי. קרן קרה הבליחה בעיניה כשהיא הסתכלה על מוניק שניקתה שולחן במרחק. זו הייתה ההזדמנות המושלמת שלה להפוך את מוניק לטיפשה! "בית הקפה די עמוס עכשיו, אנחנו לא יכולים להקצות כל כך הרבה אנשים. מה דעתך שנאפשר למוניק לספק את הקפה באופניים חשמליים? שמעתי שיש לה ניסיון כי היא סיפקה כוסות קפה רבות בעצמה בעבר. אני בטוחה שהיא יכולה לעשות את אותו הדבר הפעם." סינדי הרימה את שפתיה לחיוך מרושע ונתנה לסאשה קריצה. היא נתנה לו אות שזו הזדמנות מצוינת להיפטר ממנה. סאשה הבין את מה שהיא התכוונה מיד ופנה למוניק. "מוניק, יש משלוח." "מה?" מוניק, שהייתה עסוקה בניקוי שולחנות, ניגשה כששמה לב שהמנהל שלה קורא לה. "מריוט אינטרנשיונל הזמינו 20 כוסות קפה וזה דחוף. את צריכה לספק אותן," אמר סאשה במבט לא מרוצה. "20 כוסות לא יהיה קל לספק אם אני עושה את זה לבד. הן עלולות להישפך." מוניק נדהמה. לבקש מאדם אחד לספק 20 כוסות קפה זו משימה בלתי אפשרית! בנוסף, היו כמה עובדים אחרים בסביבה. מדוע המנהל שלה ביקש שהיא תספק את ההזמנה לבד? מוניק הריחה משהו חשוד. היא רצתה לומר משהו אבל סינדי קטעה בנימה מוזרה, "פשוט לכי! את מתנגדת לפקודה של המנהל שלנו?" היה רמז של סיפוק בעיניה. 'מגיע לך על שהעליבת אותי.' "תזדרזי, את רוצה לשמור על העבודה שלך?" סאשה נזף. מוניק כבר יכלה לנחש שסינדי הסיתה את זה לפי ההבעה המרוצה שלה. למרות שהיא לא רצתה ללכת, היא הייתה צריכה כי היא הייתה צריכה את העבודה שלה. מוניק עברה ליד מריוט אינטרנשיונל בעבר אבל רק בלילה. הבניין נראה אפילו יותר מפואר וגדול במהלך היום. היא הלכה דרך יותר מעשרה חלונות צרפתיים רחבים ודלת מסתובבת כדי לראות כמה פקידות קבלה במדים רשמיים שנתנו לה קידה מנומסת. הפנים היה אפילו יותר ראוותני במידה בלתי נתפסת. מוניק הרגישה כאילו היא ג'רי העכבר מבקר במנהטן. היא פנתה שמאלה וימינה אבל הכל נראה אותו הדבר. ואז היא איבדה את דרכה כי המקום היה ענק. היא הייתה צריכה למצוא את הדרך במהירות כי סינדי הזכירה שההזמנה דחופה. לפתע היא נזכרה שלואיז לו, הנוסעת שלה מאותו הלילה, הזכירה שהיא עובדת כפקידת קבלה שם. ואז מוניק חזרה מאיפה שהיא באה לקבלה כדי לבקש הנחיות.