"לואיז!" צעקה מוניק זנדר בייאוש ברגע שראתה את לואיז לו, כאילו הייתה מצילת חייה. לואיז הביטה מעלה בהלם ופנתה לכיוון הקול כדי לראות את מוניק עומדת שני מטרים ממנה. מוניק נראתה כמו גרסה מעוררת רחמים של סינדרלה בסוודר אפור גדול מדי וג'ינס סקיני, כשהיא נושאת שני שקיות נייר גדולות. נראה שהיו כוסות קפה בשקיות. "מוניק! למה את כאן?" שפתיה של לואיז התעקלו כלפי מעלה לחיוך נרגש כשקלטה שזו מוניק שקראה לה. ואז היא ניגשה אליה. "לואיז, אני ממש כאן!" מוניק הרימה את קצוות פיה לחיוך בהיר. היא רצתה לנופף, אבל שתי ידיה היו תפוסות בשקיות מלאות בקפה. מודאגת שלואיז לא ראתה אותה, היא עמדה על קצות האצבעות. הזרועות שלה התחילו להירדם מנשיאת 20 כוסות הקפה כל הדרך לשם. ללואיז היה איפור קל על פניה החטובים באותו יום. היא נראתה מסוגלת ומאופקת כשהשיער שלה אסוף לאחור. החולצה הלבנה הצמודה עם שרוולים ארוכים שלה, שהתאימה לחצאית שחורה, החמיאה לגזרה הנשית שלה. נעלי העקב הירוקות טווס שלה בגובה חמישה סנטימטרים גרמו לרגליה להיראות אפילו יותר דקות וארוכות. מוניק חשבה שהיא נראית חושנית כשהיא הולכת בתוך הקהל, כאילו היא קורנת. השתיים בירכו אחת את השנייה בהתרגשות. מוניק הסבירה את מצבה ולואיז שמחה מאוד לעזור לה. "בואי, אני אעזור לך," אמרה לואיז בנימוס כשהיא מושיטה זרוע. מוניק כבר הייתה יותר מאסירת תודה על עזרתה של לואיז בהובלת הדרך, אז היא לא רצתה לתת לה לסחוב את השקיות. לואיז ויתרה כשמוניק התעקשה. "המנהל שלך אכזרי, איך הוא יכול לבקש ממך לקחת את כל זה לבד?" לואיז חשה חוסר צדק בשמה. היא הובילה את מוניק במסדרון אחד אחרי השני תוך כדי דיבור. מוניק התפעלה מהסגנון הייחודי של הפנים. זה היה פשוט אך ראוותני וזה נראה יוקרתי במיוחד. היא נכנסה למעלית. הגברים בפנים היו לבושים בחליפות ועור, ונראו חכמים ומסוגלים. אישה לידה לבשה שמלת bodycon בצבע בז' עם זוג עקבים מוזהבים כפי שנראה במגזיני אופנה. היא נראתה אלגנטית וחיננית. מוניק הסתכלה על עצמה בהשתקפות במעלית. היא הייתה בלי איפור, לבושה בסוודר גדול מדי עם ג'ינס סקיני, כשהיא נושאת 20 כוסות קפה. היא לא הספיקה להחליף בגדים כי ההזמנה הייתה דחופה, אז היא הייתה לבושה בדיוק כמו שהייתה מנקה את בית הקפה. היא הורידה את ראשה בתת מודע, והרגישה כמו ברווזון מכוער בקהל. היא סוף סוף הגיעה ליעדה, משרדו של המנהל הכללי, כיוון שההזמנה הייתה אמורה להימסר לשם. היא הניחה את הקפה והביעה אלף תודות ללואיז לפני שהפצירה בה לחזור לקבלה כי היא הרגישה רע שלקחה מזמנה. ללואיז היו דברים לעשות אז היא עזבה. מוניק נאנחה אנחת רווחה ארוכה לאחר חלוקת הקפה. היא הייתה אסירת תודה שהקפה נמסר במצב מושלם. "את יכולה להעביר ארבעה מאלה למשרד המזכירה של היו"ר? זה ממש בפינה," שאל גבר בגיל העמידה בשנות הארבעים לחייו. "אין בעיה," השיבה מוניק בחיוך. מוניק רצתה לעזוב ברגע שהיא סיימה עם המשלוח. היא לקחה שתי כוסות ביד אחת והלכה לשם בראש מוטה. דמות רצה מפינת הרחוב בבת אחת. הקפה בידה של מוניק נפל ונשפך עליה ועל הרצפה כשניסתה להתחמק. מנדי ג'יין, המזכירה, ניגשה כששמעה את הרעש. הדם ניגר מפניה העדינות כשנעצה מבט בקפה שנשפך על הרצפה. "היו"ר חוזר אחרי הפגישה בקרוב מאוד, הוא לא יכול לראות את זה!" מנדי סידרה את משקפיה והסתכלה על מוניק בהבעה קרירה. היא החלה לרעוד בתת מודע ברגע שחשבה על הקרירות בעיניו השחורות כפחם של היו"ר על פניו הנאים להפליא. זה היה אסון!. מוניק הייתה המומה עד לשד עצמותיה. היא התאוששה מחוסר ההפתעה שלה בחיפזון והניחה את הקפה בידה השנייה כדי לנקות את הבלאגן. גם מוניק וגם ג'יין התכופפו כשהן ניקו את הרצפה עם ניירות טישו. למוניק לא היה זמן לדאוג לגופה הספוג בקפה. בגדיה הרפויים של מוניק נפלו לרצפה כשהיא התכופפה, היא הייתה לחוצה בבירור. ג'יין רצתה לעזור למוניק בניקוי הבלגן, אבל היא לא הצליחה להביא את עצמה לעשות זאת מכיוון שהיא הייתה פריקית של ניקיון. היא יכלה רק ליילל מהצד. "למה את כל כך רשלנית? תנקי את זה, מהר!" "סליחה! אני מצטערת!" מוניק התנצלה בכנות כשניקתה. היא הייתה צריכה לבדוק את מזלה לפני שיצאה באותו יום. כמה חוסר מזל!!! "יו"ר!" ג'יין קידה קידה מנומסת כששמה לב שהיו"ר חזר. למרות שהוא שמר על הבעה קרירה ואדישה על פניו הנאים ועיניו הכהות והעמוקות חסרו דאגה, הייתה אווירה מאיימת. השקט באוויר היה כמו השקט שלפני הסערה. הבעתו של הנרי מור התכהתה כשהוא הציץ בקפה שנשפך על הרצפה. היו"ר היה פריק של ניקיון. הוא לא יכול היה לסבול אפילו קווצת שיער, שלא לדבר על שלוליות קפה על הרצפה. "ובכן... השליחה מבית הקפה... שפכה קפה. אני אבקש ממנה לנקות את זה עכשיו." ג'יין הסבירה בזהירות. מעשה שגוי אחד יפעיל את הפצצה המתקתקת. מוניק שמעה את ג'יין מדברת בנימה מכבדת וזהירה ברגע שהרגישה צמרמורת בעמוד השדרה ורעדה. מוניק העבירה את מבטה כלפי מעלה מתחתית מכנסיו של הגבר. המכנסיים השחורים בהתאמה אישית שלו היו ישרים לחלוטין כאילו נחתכו בסכין, חזהו השרירי הציץ דרך חולצת השמלה הלבנה שלו. הוא שידר הילה אלגנטית ומעולה בשפתיו הדקות המגולפות באופן קבוע. אפו הנשרי וקו המתאר המושלם שלו נראו כאילו גולפו במיומנות, עיניו הכהות והעמוקות שידרו קשיחות חדה כמו עיט בחשיכת הלילה. ההילה השתלטנית שלו הייתה דומה לזו של מלך. אסור היה להסתכל לו ישר בעיניים! 'זה הוא! האיש שנומי הקטנה קראה לו אבא!' מוניק רעדה בהלם, עיניה נפקחו בהפתעה. "אני אנקה את זה מיד." קולה של מוניק רעד קלות מהחרדה. היא נשמעה שבירה בגלל קולה החלש. הוא השליך לעברה מבט קל כמו קיסר מלכותי המביט מטה על איכר עני ונכנס למשרדו באדישות תוך הימנעות מהשלולית. 'זאת היא!' הוא יכול היה לראות את צווארה הבהיר והדק מבצבץ מצווארונה הרפוי מהמקום בו עמד. לא היה עליה איפור, עיניה החומות הכהות שלה נצצו ולפניה העדינות והבהירות היה סומק טבעי מחרדה כמו אפרסק בשל ועסיסי. למרות שמסמכי המידע שלה רמזו עליה כאישה לא מוסרית, היא נראתה כל כך טהורה ותמימה, כל כך תמימה שהיה לו רצון להכתים אותם. אפילו היה לו דחף להקניט אותה כשראה אותה כורעת שם, חרדה ונבהלת. זה היה ממש לא הוא!! כל הנוכחים נאנחו אנחת רווחה עצומה כשהנרי עזב. זה היה מוזר שהוא לא כעס, אבל הם הוקלו שהסערה לא נפלה עליהם. אחר כך, ג'יין תפסה כוס קפה ונכנסה למשרדו. "תקראי לה." קולו של הנרי היה עמוק ומגנטי כמו צ'לו, אך חסר רגש. "לה?" ג'יין הבינה את דבריו של היו"ר ללא הסבר מכיוון שהיא עבדה עבורו זמן רב. הוא יכול היה להתכוון רק לשליחה מכיוון שלא היו זרים מלבד היא. נראה שהיא האישה שהיו"ר ביקש ממנה לברר עליה. ג'יין נעצה מבט במוניק בהבעה מוזרה ברגע שיצאה ממשרדו של היו"ר. היו"ר מעולם לא הרשה לנשים להיכנס למשרדו ללא סיבה, במיוחד כאלה שלא היו קשורות אליו. ג'יין אפילו עצרה אינספור נשים עשירות ואמידות שהגיעו עם תירוצים רבים מלכניסה למשרדו של היו"ר. מדוע היו"ר יבקש להיפגש עם השליחה אז? היא הייתה לבושה בצניעות יוצאת דופן! "היו"ר ביקש ממך להיכנס למשרדו..." אמרה ג'יין בחוסר אמון תוך כדי הצבעה על מוניק שעדיין ניקתה את השפיכה. למה שהיו"ר ירצה לראות שליחה כמוה?