"אדון מור הצעיר, אנא הרפה." מוניק החלה למלמל בשקט כשחזרה לעשתונותיה. היא איבדה את היכולת לחשוב כשלקח את ידה זה עתה. כל מוחה התרוקן. רק כשהגיעו לדלת, הבריזה הקרירה פיכחה את ראשה מעט. היא הסמיקה מיד וליבה החל לפעום בחוזקה. החום מכף ידו חדר לליבה של מוניק כמו זרם חשמל. היא ניסתה לשחרר את ידה מאחיזתו בביישנות, אך הוא היה חזק מדי. מוניק לא יכלה שלא להסתובב הצידה כדי להסתכל על הגבר שלצידה. מתחת לתלתלים