"שלום, זה הנהג שלך מסטורמצ'ייס. המכונית שלי כחולה עם מספר הרישוי A2219. אני בסמטה ממש ליד בר RK. את יכולה לצאת עכשיו." מוניק זנדר יכלה לשמוע רק רעשי רקע ואנשים אחרים מדברים מהצד השני של השיחה. היא סיימה את השיחה כשהייתה בטוחה שהנוסעת שלה יכולה לשמוע אותה. אישה שיכורה עם שיער פרוע נכנסה למכונית שלה אחרי זמן קצר. "פוי." היא הרימה את ראשה והקיאה פעמיים אחרי שהתיישבה. מוניק לקחה כמה טישו והסתובבה כדי להושיט לה. היא התכוונה לייעץ לה שגברת צעירה לא צריכה לשתות כל כך הרבה. המילים שלה נתקעו בגרונה ברגע שראתה את האדם במושב האחורי, ידה נעצרה באוויר, רועדת. לחייה הבהירות והעדינות נעשו חיוורות עוד יותר. עברו חמש שנים מאז שראתה את הפנים המוכרות האלה. זו לא הייתה אחרת מאשר בת דודתה, איבון זנדר. איבון בהתה בפנים היפות שמולה בהלם. היא אפילו התפכחה קצת. הקרניים העמומות מפנסי הרחוב זרחו דרך חלונות המכונית ונפלו על פניה הבהירות והעדינות של מוניק, מה שהפך את תווי פניה לנחמדים ומעוגלים באופן ניכר. שיערה הקצר, הכהה והעבה נח באלגנטיות על לחייה הבהירות. גבותיה הדקות והמקומרות היו מלאות בתדהמה כשבהתה בה בעיניים נוצצות וצלולות. רק באותו בוקר סיפר זפירוס זנדר בהתרגשות לאיבון שמוניק היא עובדת צווארון לבן בחברה ענקית עם משכורת והטבות מצוינות, למרות שהיא פרשה מאוניברסיטת H. הוא אפילו נתן לאיבון הרצאה שיש הרבה מה ללמוד מבת דודתה. "למרות שאת לא מאוניברסיטת H, את עדיין בוגרת אוניברסיטה ראויה. תפסיקי להשתטות כל היום, את צריכה למצוא עבודה." הוא תמיד אהב להשוות אותה לבת דודתה. הוא תמיד צידד במוניק, למרות שהוריה נטשו אותה והיא נשארה איתם בחינם. איבון הייתה מתוסכלת ביותר. 'האם אני באמת הבת שלך? למה אתה תמיד לוקח את הצד שלה? אתה מעדיף אותה מלפני חמש שנים, ואפילו עכשיו אחרי שהיא עזבה.' זפירוס עדיין העדיף את מוניק עליה למרות שהיא עזבה את הבית בהריון. זועמת, איבון הלכה לבר כדי להסיח את דעתה. "אז, זו העבודה המפוארת בחברה ענקית שדיברת עליה?" איבון הייתה קצת המומה לפני שהתחילה לצחוק בהיסטריה. היא צחקה כל כך הרבה שהבטן שלה התחילה לכאוב. היא נזכרה שהיא שכרה נהג מסטורמצ'ייס, אז היא מיד הבינה את המצב כשמוניק באה לאסוף אותה. שפתיה היו מעוקלות, ויצרו חיוך מרושע. 'איזה שקרנית נוראית. זה סוג של בדיחה?.' רמז לכאב הבהב בעיניה הקרות של מוניק, אבל היא לא אמרה דבר. היא הושיטה בנימוס טישו לאיבון שעדיין צחקה. היא לא יכלה סתם לזרוק את איבון מכיוון שהיא הייתה הנוסעת שלה והיא עלולה להתלונן עליה. היא הסתובבה חזרה לחזית בשקט והתניעה את המכונית. בתור בת דודתה של איבון, מוניק הייתה יותר ממכירה את ההקנטות והטריקים שלה. לא משנה מה, איבון הייתה בתו היחידה של דודה שלה. הוא היה מאוד נחמד אליה והיא באמת העריכה אותו על כך שנתן לה בית. לכן, היא בחרה לא להשמיע את קולה ושמרה הכל לעצמה. עם זאת, היא לעולם לא הייתה מצפה שהיא תסמם אותה ותבקש מאחרים להרוס את המוניטין שלה. איך היא יכולה לעשות דבר כל כך רע? היא לחצה את ציפורניה עמוק לתוך כף ידה כשחשבה על הכאב והסבל שהיו לה עם נומי הקטנה שלה. היא נחנקה מבפנים. איבון שסיימה לצחוק הבחינה בילדה הקטנה שיושבת במושב הקדמי. לנערה הקטנה היו לחיים ורדרדות וגבות ארוכות ומעוקלות מתחת לפוני הגלי שלה. היא נראתה ממש חמודה. היא הייתה אוהבת את הילדה אם היא לא הייתה הבת של מוניק. זה היה חבל שהיא הייתה הבת של הכלבה הזאת! "זו הנבלה? את לוקחת אותה איתך כשאת נוהגת במונית שלך?" הטון שלה היה מלא זדון ובוז. "..." מוניק העמידה פנים שהיא לא שומעת דבר על ידי כך שהיא שכנעה את עצמה שאיבון מחרבנת והמשיכה להחזיק בהגה. גלי כאב התנפצו בתוכה. כששמה לב שמוניק לא עונה, איבון כעסה עוד יותר מכיוון שהיא ניסתה לעורר אותה. "למה שלא תשקלי להיות זונה? את ממילא מוכתמת! החיים שלך יהיו הרבה יותר קלים ככה!" היא הייתה רק נבלה, נבלה שהוריה נטשו אותה, אך היא נהנתה מאהבתו של סבא ומטיפולו של אביה. איך היא יכלה? איך היא יכלה לחטוף לה את אלה? היא תיעבה את מוניק, היא שנאה אותה כל כך שהיא הרגישה גועל בכל פעם שהיא ראתה את פניה. "הכל בגללך." מוניק ירקה את המילים מבין שיניה הסגורות. היא לא יכלה להאמין שהמילים הפוגעות האלה יוצאות מפיה של בת דודתה. עם זאת, המילים הפוגעות האלה לא היו דבר בהשוואה לכל הדברים הרעים שהיא עשתה. לבה פעם בכאב ודמעות עלו בעיניה כשהזיכרונות מהלילה ההוא החלו לשטוף אותה. נומי הקטנה עדיין ישנה. מוניק לא התכוונה להתווכח עם איבון כי היא לא רצתה להעיר את נומי למילים הנוראות האלה. היא לא רצתה שנומי הקטנה תדע. נומי הקטנה כבר הייתה ערה באותה תקופה. היא מעולם לא ראתה את אמה הטובה מזג מתרגזת על ידי מישהו אחר. כמו כן, היא מעולם לא שמעה את אמה מזכירה חברים. 'מי האישה השיכורה הזאת אם כן?' 'למה הם רבים? האם אבא הוא גבר נשוי?' האישה הזאת דיברה ארס. היא שנאה את זה. במקביל, היא הייתה סקרנית לגבי מי היה אביה ומדוע הוא נטש אותם. היא עצמה את עיניה והעמידה פנים שהיא ישנה. "בגללי? ביקשת את זה! שכחת איך תמיד הלשנת עליי?" לאיבון הייתה מערכת יחסים מוקדמת במהלך התיכון. היה פעם אחת שהיא עקבה אחרי החבר שלה לבר ומוניק סיפרה הכל לזפירוס. אחר כך הוא תפס אותה על חם וסטר לה כעונש. מוניק הסבירה פעמים רבות שהיא רק רצתה ללכת לבר כדי לחפש את איבון כי היא דאגה לה מכיוון שהחבר שלה נראה כמו בריון. ואז זפירוס גילה ממקור לא ידוע ורץ לבר. איבון האשימה את מוניק מאז. "יש לי משהו לספר גם עליו," אמרה איבון ברושעות. "מלבד היותך זונה, שיקרת גם לגבי העבודה שלך. במקום עובדת צווארון לבן עם משכורת טובה, את סתם נהגת מונית עם ילדה לא חוקית. לא משנה כמה טוב אבא שלי מתייחס אלייך, הוא עדיין לא אבא שלך, את סתם נבלה שאף אחד לא רוצה. את כלום בשבילו." מוניק חרקה שיניים כשכפתה את דמעותיה בחזרה. היא רצתה לזרוק אותה מהמכונית שלה בכוח. בדיוק כשסצנת ההשפלה הופיעה בראשה, היא לחצה על בלם המכונית בכוח. איבון, שהייתה חלשה ממילא משתייה, כמעט הטיחה את ראשה בחלון. "את מנסה להרוג אותי?" שאגה איבון. מוניק נשמה עמוק כדי להירגע. היא איבדה שליטה והפכה אימפולסיבית. היא הייתה צריכה לזכור שנומי הקטנה עדיין ישנה במכונית. "את יכולה לא לספר לאבא שלך עליי?" מוניק ריככה את הטון שלה כי היא לא רצתה שדודה שלה ידאג לה. אחרי הכל, הוא סיפק לה טיפול ובית במשך 10 שנים. היא כבר ראתה בו את אביה. המבט המאוכזב שלו מלפני שנים נחרט בה כמו סימן קבוע והיא לא רצתה לחיות את זה שוב. "למה שאעשה את זה בשבילך?" איבון הייתה שחצנית כי היה לה היתרון. "כי סממת אותי!"