נקודת מבט: מייב גופו של קסיידן רעד מזעם כבוש בעודו נושא אותי לאורך מסדרון ארוך, על פני חלונות מוזהבים פתוחים – שדרכם יכולתי לראות את השמש רק מתחילה לשקוע – עטורים וילונות באדום וזהב, וציורים שנראו כדיוקנאות מלכותיים. הוא לא הוציא מילה מפיו. אפילו לא צליל. ובכל זאת, הוא לכד את תשומת לבי המהופנטת. כשהבטתי בו, נשביתי בקסם הפרטים של פניו הנאים – הרכות המפתיעה של שפתיו... הזיפים שכיסו את השפה העליונה ש