נקודת מבטה של מייב "לא... לא... לא..." מלמל זיידן בחוסר קוהרנטיות, הצבע אוזל מפניו. "ז-זה לא יכול לקרות..." במצח חרוש קמטים, פתחתי את פי כדי לשאול למה התכוון. אך לפתע, זיידן הטיח את עצמו בדלת בגניחה רועשת וכואבת, ואני התנשמתי, קופצת בבהלה. הוא ניסה לפרוץ את הדלת בכל כוחו, מטלטל את הידית. וכשזה לא הניב תוצאות, הוא השליך את עצמו על הדלת שוב ושוב, כל חבטה של גופו בדלת מהדהדת באוזניי. הוא היה כמו חיית