נקודת מבט: מייב הייתי שוב לבד. בלי זיידן. בלי מגי. בלי בית שיגן עליי. ככל ששקעתי עמוק יותר אל תוך חוסר ההכרה, מה שנותר מצלילות דעתי רעד מזיכרון. עדיין יכולתי להרגיש את הכאב והתשישות מהפעם הקודמת. כיצד רגליי, משעות ומיילים של ריצה, צרבו וקרסו תחתיי בכל צעד שניסיתי לעשות... חוסר התקווה המכלה שהרגשתי כשהבנתי שלעולם לא אמצא שלווה, לא משנה מה אעשה... הקור המר והבלתי סלחני שעטף את גופי, חונק אותי ללא רח