**נקודת מבט: מֶייב** התעוררתי לאיטי לתחושת קצות אצבעות משרטטות את אורכו של גבי החשוף. איטיות. עדינות. מלאות כוונה מתוקה, מפתה ומעריצה. הממ... יש משהו מוכר באופן משונה בכל זה... מנומנמת, נמתחתי, מתענגת על האופן שבו סדיני המשי התקמטו תחת עורי, הבד הקריר מרגיע למגע. לא היה זכר לדשא, וגם לא חשתי את שמש האביב הנפלאה מרעיפה את קרניה על גופי. חזרתי לחדרי, מביטה מעלה אל חופת העץ ואל הווילונות האדומים המתב