**נקודת מבט: מייב** לאט לאט, עיניי ריפרפו ונפקחו. בעודי אפופת קורי שינה, ניסיתי למצמץ כדי לסלק את הערפל שכיסה את ראייתי, ושפשפתי את עיניי בעדינות. לא הייתי מודעת לשום דבר אחר בעולם. כל שיכולתי לחשוב עליו היה מה שאותו קול אמר לי. החלומות הללו התריסו כנגד כל היגיון שחשבתי שאני מכירה. שלוש פעמים נפרדות בתוך פחות משבועיים, ללא דפוס ברור, זכיתי לביקור מאותו קול מסתורי במישור שלא מהעולם הזה; בכנות, כבר