נקודת המבט של זאדן וכך, חיכיתי. חיכיתי, מוכן להתפוצץ מרוב התרגשות וציפייה, לסימן... לכל סוג של סימן לכך שהתינוק שלי אכן זז בתוך בטנה של מייב. תגובתה הייתה כל כך פתאומית, כל כך קשה ועם זאת כל כך מסוחררת, שלא יכולתי שלא לרצות לחוות אפילו קמצוץ ממה שהיא הרגישה. עברו שנים רבות מאז שהצלחתי להרגיש משהו דומה ולו במעט... אם נחזור אחורה בזמן, עד לתקופה שבה אמי הייתה בהיריון עם אחיי הצעירים, לוקאס ושרלוט, א