**נקודת מבט: קסיידן** היום הזה היה עוד יום ארוך ומייגע. משעות הבוקר המוקדמות ועד דמדומי אחר הצהריים, נכנסתי ויצאתי מהארמון ללא הרף. מצאתי את עצמי לכוד בין פגישות עם פקידי ממשל לבין חובותיי המלכותיות כנסיך האלפא, וכמעט שלא נותר לי רגע לעצמי. מצד שני... מתי אי פעם יש לי זמן? חשבתי במרירות צינית. ובכל זאת, למרות הכל, הכרחתי את עצמי לקחת פסק זמן במהלך היום. אבל לא בשבילי. בשבילה. בשביל מייב. היה משהו