מנקודת מבטו של זיידן "איך את מרגישה?" שאלתי ברכות, מביט במייב בעודנו יושבים יחד ברכב. היינו במרחק דקות ספורות מהגעה למונסטון, וככל שהתקרבנו, כך גברה הבהלה שלה. נשימות מהירות ושטחיות הדהדו באוזניי, ברכה מקפצת מעלה ומטה בקצב של פטיש אוויר, וידיה הרועדות מחטטות בציפורניה עד זוב דם כמעט. לא העמדתי פנים שאני תוהה מדוע. ידעתי, לעזאזל, מדוע היא מפוחדת... והסיבה לכך הרתיחה את דמי. בכל זאת, הכרחתי את עצמי