השעה הייתה שמונה בערב. גווין הביאה את וריאן, שהייתה לבושה בהידור, למסיבת ארוחת ערב מפוארת. שורת מכוניות יוקרה זהות במהדורה מוגבלת חנו מחוץ למקום. כל הנוכחים במסיבה היו אנשים עשירים ובעלי השפעה כמו נשיאים, אנשי חברה וצאצאים למשפחות מפורסמות. כמובן, היו גם יוצאים מן הכלל כמו וריאן מונט, עלמת המצוקה המפורסמת של צפון העיר. אף על פי שהתקרית הסתיימה, חלק מהעבר לא ניתן למחוק בקלות מלבם של אנשים. גווין הצביעה על דמות גבוהה שעמדה לא רחוק מהן וְלִחְשָׁה לוריאן: "זה הִיטון פאד, את רוצה לדבר איתו? עם זאת, רייני, תני לי לתת לך עצה עדינה, תחשבי פעמיים לפני שאת פועלת." זוהר אפף את האיש. הוא היה מוקף בנשים מהממות ובולטות. וריאן נשמה נשימה עמוקה וקצה שפתיה התעגל לחיוך קלוש. היא תפסה כוס שמפניה ועמדה ללכת לעבר האיש בעקביה הגבוהים. לפתע, גווין תפסה את זרועה. "את הולכת לגשת אליו ככה? ילדה, את יודעת שאת תהיי אבודה אם פשוט תלכי לשם ככה? תסתכלי על הכלבות האלה סביבו, כולן... בעלות חזה שופע!" גווין ניפחה את חזה. היא משכה את קו הצוואר של שמלת הערב של וריאן עד שהיה מספיק כדי להראות את מחשופה המפתה. וריאן הייתה אדם ביישן בקלות. אוזניה הסמיקו באדום. גווין הרימה את אגרופה ואמרה, "תסמכי עליי, וריאן. את יכולה לעשות את זה!" היא גייסה את אומץ ליבה והפכה קלות את שערה באצבעותיה. ואז, היא הלכה לעבר האיש בחן. וריאן משכה תשומת לב רבה כשצעדה לעבר הִיטון פאד. חלקם היו חשדניים, חלקם היו ספקנים, וחלקם היו מופתעים. "הילדה הזאת נראית מוכרת." "אני חושב שראיתי אותה קודם. נזכרתי! נראה שהיא הבת של משפחת מונט שפשטה רגל לפני שלוש שנים!" "אה...? משפחת מונט הייתה אומללה מאוד אז. אביה, גרייסון מונט, התאבד בקפיצה מבניין. שמועות אמרו שזה היה מחזה טראגי מאוד!" "אפילו שמעתי שאמה החורגת ואחותה החורגת רדפו אותה מהבית, והשאירו אותה בלי כלום!" "היא נעלמה כל כך הרבה זמן ועדיין היא מעזה לחזור למעגל הזה, היא לא יודעת שעוף חול חסר נוצות לא טוב כמו תרנגולת?" וריאן עמדה זקופה יותר בתוך הדיון הרועש מאחוריה. זה נכון, היא הייתה וריאן מונט. היא הייתה בשפל, אבל זה לא יכול היה לעצור את הנחישות שלה 'לקחת' את ליבו של הִיטון פאד הלילה! תחת הנברשת המסנוורת, האיש הסתובב כשהוא מחזיק שמפניה. לפתע, מבטו הקר נפל על פניה של האישה שהלכה לעברו. "נשיא פאד, נעים להכיר אותך. אני וריאן מונט." היא הושיטה את ידה בנימוס כדי לברך אותו. עם זאת, הוא בהה בידיה ההוגנות בקרירות ולגם מהשמפניה שלו תחת מבטם של הצופים. לא הייתה לו כוונה לברך אותה בחזרה. היא לא כעסה; גם לא הרגישה מבוכה. במקום זאת, היא המשיכה לדבר בנימה רכה, "נשיא פאד, שמעתי שקנית את הקרקע לאורך דרך הצי. הווילה של אבי ממוקמת גם לאורך דרך הצי. תוכל בבקשה לגלות לנו קצת רחמים..." לפני שסיימה את דבריה, הִיטון כבר הכניס יד אחת לכיסו והסתובב, ורצה לעזוב בקרירות. וריאן הייתה קצת חרדה. "נשיא פאד, אני יודעת שאתה מאוד עסוק. תוכל להקדיש לי רק חמש דקות?" האור מהנברשת זרח על פניו, והדגיש את צדו הקר והקשוח. הוא נתן לה מבט מהצד ואמר, "מי את בשבילי שאקדיש לך חמש דקות?" הצופים חיכו לראות אותה עושה צחוק מעצמה. לבה של וריאן הלם בחוזקה, אבל היא נראתה רגועה באופן חריג. שפתיה המקושטות בשפתון אדום עז התעגלו לחיוך. היא הלכה ועצרה מול הִיטון. שפתיים ממש ליד אוזניו, היא לחשה בנימה מעורפלת, "נשיא פאד, אם לא אכפת לך, יכול להיות לנו לילה שלם." וריאן בדרך כלל בזָה לשימוש במלכודות דבש, אבל היא הייתה צריכה להשתמש בשיטה הלילה. היא בזָה לעצמה אך יחד עם זאת, היא הייתה צריכה להשליך את עצמה קדימה ולהשתמש בקלף האחרון שלה. הִיטון הפנה מעט את ראשו; עיניו השחורות בהו בפניה האדומות בחדות ובבירור. ואז הוא אמר, "גברת מונט, נראה שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים." בהתבוננות במצב הנוכחי, האישה באמת יכולה לביים תאונה לפני שלוש שנים? וריאן הייתה מבולבלת וגבותיה הפכו לקמט קל. הִיטון הזיז הצידה את ידה הקטנה שהקיפה את צווארו. וריאן לא ויתרה. היא רצה אחריו. האיש עצר בכוונה והיא התנגשה בגבו הרחב בחבטה חזקה לאפה. עטויה בעקבים גבוהים, היא בקושי הצליחה לשמור על שיווי משקל. "נשיא פאד, הווילה חשובה לי מאוד, אני מתחננת בפניך..." הִיטון הסתובב וראה את עיניה האדומות והחסרות אונים של האישה. הוא שמר על סבלנותו ועמד מולה בנעלי העור השחורות המבריקות שלו. הוא הרים את אצבעותיו הדקות והרים את שמלתה שנמשכה בכוונה כלפי מטה. הוא דיבר בנימה תפלה, "ילדה, את צריכה לאהוב את עצמך יותר אם את לא מוכנה ללכת עד הסוף." לא ניתן היה לחוש רגשות כמו כעס, שמחה או אהדה בנימתו. זה היה כל כך קר שזה יכול לשלוח צמרמורות במורד עמוד השדרה. היא עמדה דוממת תחת האור, בוהה בגבו של האיש שעוזב. האנשים לעגו וסימנו לעברה. "אמרתי לך! זה בלתי אפשרי שנשיא פאד יתעניין בה!" "אני יודעת נכון. נשיא פאד אפילו דחה סלבריטאית מפורסמת בחודש שעבר, למה שהוא יתעניין בעלמת מצוקה?" גווין שחיפשה אוכל מיהרה כשהרגישה שמשהו רע קורה. היא תפסה את וריאן ויצאה במהירות מהמקום. גווין טפחה על חזה ונשבעה, "תתעלמי מהאנשים האלה. ניגשת להיטון כדי לתת לו לשמור על הווילה של משפחת מונט, נכון? אל תדאגי, אני אסדר את זה!" קולה של וריאן נסדקה כשנשכה את שפתיה. "גוויני, אני בסדר. אני לא מושפלת על ידי הִיטון, אני רק מודאגת שלא אוכל לעצור את פרויקט ההריסה של פאד תוך שבוע." גווין דחפה קלות את וריאן בכתפה. "תמיד יש נסיבות בלתי צפויות בהכל. מי יודע? הִיטון אולי לא יהרוס את הווילה שלך?" "בואי לא נדבר על זה יותר. דרך אגב, אמרת לי שאת הולכת להכיר לי עבודה רווחית הבוקר. איזו חברה זו?" גווין מצמצה בעיניה בשובבות. "המחלקה לאמנות ועיצוב בקבוצה של פאד."