"זה עדיין כואב?" בחדר השינה הקטן למעלה, לונה כרעה ברך מול נלי כשמרחה בזהירות משחה על פניה של הילדה הקטנה עם צמר גפן. "כואב!" נלי הביטה בלונה, עיניה דומעות. "אמא, כואב." "שש." לונה קמטה את מצחה והרימה אצבע, מצמידה אותה לשפתיה. "היזהרי מה את אומרת. אני המשרתת שלך, אז תקראי לי דודה." "אה." נלי ניגבה את דמעותיה כשזוג עיניה הגדולות והטלולות התמלאו במצוקה. "דודה, זו הפעם הראשונה שמישהו מכה אותי ככה מאז