לוּנָה קִמְטָה אֶת מִצְחָהּ. "לָמָּה?" "לָאִשָּׁה הַהִיא יֵשׁ כַּוָּנוֹת רָעוֹת!" נִיל הַנִּרְגָּשׁ הֵשִׁיב בִּמְהֵרָה, "אִמָּא, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַסְבִּיר לָךְ אֵיךְ גִּלִּיתִי בְּדִיּוּק, אֲבָל זֶה בּוֹטֶה שֶׁהִיא רוֹצָה לִפְגֹּעַ בְּנֶלִי. אַל תֵּצְאִי אִתָּהּ מָחָר!" לוּנָה נֶאֶנְחָה. "נִיל, מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַחְשֹׁב עָלָיו, גַּם אֲנִי יְכוֹלָה לַחְשֹׁב עָלָיו, אֲבָל אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת