יהושע קימט את מצחו ושלח את נלי החוצה. "לוקאס, קח אותה לקנות קינוח." ברגע שהדלת נסגרה, הוא נכנס לחדר האמבטיה. אף על פי שאמר שנלי יכולה לבחור משרתת משלה, היא עדיין ילדה - היכולת שלה לשפוט אנשים לא הייתה חדה כמו של מבוגרים. יהושע המודאג חזר הביתה בכוונה כדי להציץ. בחדר האמבטיה, לונה סידרה את הכיור והסתובבה, רק כדי לשים לב שהיו רק מגבות לבנות על המתלה. היא הסתובבה ופתחה את הארון כדי למצוא מגבת ורודה ותלתה אותה על המתלה. נלי אהבה ורוד. חדר האמבטיה התמלא אדים וערפל, ודמותה הדקה ריחפה ברחבי חדר האמבטיה בבקיאות כשהיא הייתה עסוקה. הדמות שלה והתנועות שלה גרמו ליהושע להרגיש כאילו הוא חולם. "לולו..." הוא הרהר בשם שני ההברות שלא מרצונו, ולונה התקשחה מיד. אחרי רגע, היא הסתובבה והסתכלה על יהושע עם חיוך על פניה. "שלום, מר לינץ'." תווי הפנים והקול הלא מוכרים של האישה החזירו את דעתו למציאות. "זאת את?" האישה בחנות הכלבו אמש. לונה חייכה קלות. "שלום, אני לונה." גבותיו התקמטו בחדות כשהוא בהה בה בחשדנות. "מה השם שלך?" "אני לונה." "מה? לונה?" הוא מצמץ. שנייה לאחר מכן, ידו התהדקה סביב גרונה כשדחף אותה לקיר חדר האמבטיה הקר כקרח. "את מנסה להגיד ששם המשפחה שלך הוא גיבסון, ואת לונה גיבסון?" הוא בהה בה בקרירות ואמר בנימה ארסית. "דפקת בי בכוונה כדי לדבר איתי אתמול, ולא רק שאת כאן בתור המטפלת של הבת שלי היום, אלא שאפילו השתמשת בשם של אשתי? מישהי כמוך?" לונה לא הצליחה להוציא מילה כשחנק אותה אחיזתו בגרונה. היא נאבקה, אבל עמוק בפנים, היא לעגה. הוא עדיין זכר שהיא הייתה פעם לונה גיבסון. היא חשבה שהוא ישכח ממנה אחרי שנהנה מחייו עם אאורה כזוג בשנים האחרונות! "אבא!" דלת חדר האמבטיה נפתחה כשנלי הסתערה פנימה בטירוף. היא הושיטה את זרועותיה הקטנות ומשכה ברגלו של יהושע. "עזוב אותה! כואב לה! אם היא תיפגע, אני ארגיש כל כך רע!" הילדה הקטנה הייתה חלשה פיזית, אבל קולה היה מלא בכעס ודאגה. יהושע עצר לפני ששחרר אותה. כשסוף סוף שאפה אוויר צח, לונה נפלה על הרצפה בערימה כשתפסה את צווארה והשתעלה. "את בסדר?" נלי הסתערה לעברה וטפחה על חזה של לונה בחרדה. "זה רע? אני אביא לך רופא!" בכך, היא הסתובבה ובהתה ביהושע בכעס. "לך תביא רופא!" לוקאס, שעמד בצד, פרץ בזיעה קרה. בעיר בניאן, יהושע לינץ' היה קיים כמו אל. אפילו רוב זקני משפחת לינץ' לא העזו לדבר איתו ככה, אבל הילדה הקטנה הזאת ניצלה את זהותה כבתו כדי לדבר איתו בנימה כאילו היה משרת או עבד. יהושע קימט מעט את מצחו, הסתובב והציץ בלוקאס. "תביא רופא." לוקאס השתתק בהלם. "אין צורך בזה." לונה שאפה נשימה עמוקה כשקמה. "אני לא כל כך עדינה שאני צריכה לראות רופא רק בגלל זה." בכך, היא הרימה את עיניה והסתכלה על יהושע. "מר לינץ', השם שלי הוא לונה. לו-נה. אני מצטערת על כך שאני חולקת את אותו שם עם גרושתך, אבל אין מה לעשות גם בזה. "באשר לתקרית בחנות הכלבו, אכן דפקתי בך בטעות. באשר להעסקתי..." היא הסתכלה עליו, מבטה רגוע. "אני רק רוצה עבודה שאני טובה בה, וזה קרה שהנסיכה הקטנה ואני הסתדרנו. אין לי שום כוונות אחרות כלפיך. אני מקווה שלא תחשוב יותר מדי." בכך, לונה הורידה את ראשה, קולה רך ועדין כשדיברה, "חשבתי שירדת למטה לקנות קינוח?" בזכר זה, פניה של הילדה הקטנה התכווצו. "הקינוחים כאן מתוקים מדי. אני לא אוהבת אותם." "את רוצה קצת עוגיות, אם כן?" "כן!" "אני אאפה לך כמה." "בסדר!" הנסיכה הקטנה תפסה את אגודלה של לונה ומשכה אותה מאחוריה ביהירות. כשהגיעו לפתח הדלת, נלי הסתובבה והציצה ביהושע בחגיגיות. "אבא, אם תעז לגעת בדודה שוב... לא רק שאני אברח מהבית, אלא שאני גם אדווח למשטרה ואגיד להם שאתה אלים ומתעלל!" יהושע קימט את מצחו כשנעץ מבט בכיוון שתי הבנות - אחת מבוגרת והשנייה צעירה יותר - כשיצאו מהחדר. "תן לי את כל מה שיש לנו על לונה." "כן, אדוני." לוקאס הנהן בעצבנות, אבל יהושע קרא לו לפני שהספיק לעזוב. "הדרך בה נראיתי עכשיו..." הוא עצר. "האם זה יגרום לנלי לחשוב שאני איש רע?" בת שהופיעה משום מקום גם שמחה אותו וגם בלבלה אותו. הוא שמח לגלות שלונה עדיין בחיים ושיש לו בת, אבל זה עדיין בלבלה אותו... לא היה לו מושג איך לתקשר עם ילדה קטנה. כל מה שהוא רצה היה לגלות את זהותה האמיתית של האישה, אבל הוא שכח שהוא צריך להשאיר רושם טוב על נלי. "קצת, כן..." לוקאס ניגב את הזיעה על מצחו. "הנסיכה הקטנה בחרה את המשרתת בעצמה בין רבים אחרים. אני יכול להגיד שהיא מאוד מחבבת את לונה..." הקשר בין גבותיו של יהושע התהדק. מורגז, הוא קם וירד למטה. במסעדה הקטנה למטה, הילדה הקטנה בשמלת הנסיכה הוורודה ישבה בשקט כשבהתה בכיוון המטבח. "מה את מסתכלת?" "על העוגיות שלי." נלי ליקקה את שפתיה, קולה רך ומתוק. "דודה אמרה שהעוגיות צריכות להיות בתנור לעוד שלושים דקות לפני שנוכל להוציא אותן." כ שבתו הזכירה את לונה, יהושע סרק את סביבתו. "איפה היא?" "מי?" נלי הטיחה את ראשה הצידה כשנעצה בו מבט בעיניה הגדולות והטרופות. "אתה מדבר על דודה?" במבט החמוד שלה, הוא לא יכול היה שלא להושיט את ידו ולטפוח על ראשה. "כן, היא." "דודה, היא..." נלי כיווצה את שפתיה לפני שהיא הריחה והתחילה לבכות, "דודה הלכה!" זרמי הדמעות שלה השתוללו כאילו היו צינורות שהופעלו. "היא אמרה שאבא שונא אותה, שגם אם היא צריכה עבודה נואשות, היא לא רוצה לחיות תחת חשד והשפלה. אז היא הלכה הביתה! יבבה, יבבה, יבבה, יבבה!" יהושע היסס. האישה... פשוט עזבה ככה? הוא הוריד את ראשו, הסתכל על נלי בשקט ושאל, "את רוצה שהיא תחזור?" "כן!" הילדה הריחה. "אבל דודה אמרה שאם אבא לא יתנצל, יגיד שהוא הבין אותה לא נכון, היא לא תחזור." בכך, היא הידקה את שפתיה ואמרה בנימה מבינה. "אף על פי שנלי אוהבת את דודה, הגאווה של אבא חשובה יותר. "אז אבא, אתה יכול לבשל לי צהריים היום. אני לא אוהבת לאכול ארוחות שמכינים משרתים. אני אוכלת רק אלה שמכינים אנשים שאני אוהבת. בבית הזה, אני אוהבת רק אותך, אבא." הוורידים הכחולים על מצחו של יהושע פועמים. היא רצתה שהוא יבשל לה באופן אישי? "אבא, אתה כל כך יפה וחכם. עניין קטן כמו בישול הוא חתיכת עוגה בשבילך, נכון?" הילדה הקטנה מצמצה ובהתה בו ברצינות. יהושע נפל להפסקה הרה, ורק אחרי זמן רב הגבר גלגל את שרווליו ונכנס למטבח. כשהיא התכופפה על השולחן הקטן, נלי הוציאה בסתר את הטלפון הנייד שלה וצילמה את האיש מגשש במטבח. אחר כך, היא שלחה את זה ללונה.