מוקדם בבוקר, האווירה בקבוצת לינץ' הייתה רצינית וקרה. כל חברי הצוות עמדו בשורה מסודרת כשחיכו בכבוד לבואו של הבוס הגדול שלהם. כשמחוגי השעון הראו שמונה בבוקר, מכונית פאר עצרה מול הכניסה. גבר שנראה כמו משרת מיהר לרדת ממושב הנוסע ופתח את הדלת האחורית. במבט קר, ג'ושוע הרים את רגליו הארוכות העטופות במכנסיים שחורים ויצא מהדלת, והניח את רגליו על הקרקע כדי לצאת מהמכונית. הוא היה אדיש ויהיר, וההילה שלו הייתה כל כך שתלטנית שכל מי שבסביבתו בקושי הצליח לנשום. הגבר הביט קדימה וצעד במעלה המדרגות. "אבא—!" קול ילדותי וחמוד פרץ לפתע את האווירה הכבדה, וכולם מיהרו להרים את מבטם כדי להביט לכיוון שממנו הגיע הקול. ילדה קטנה שנראתה כאילו הופיעה משום מקום טיפסה במעלה המדרגות במגושמות. היא לבשה שמלה ורודה בסגנון נסיכותי. למרות שלא ניתן היה להבחין בפניה, היא הקרינה אווירה אצילית בדיוק כמו מר לינץ'. הילדה הקטנה טיפסה במעלה המדרגות ונצמדה לרגלו של ג'ושוע. הוא היה ענק בהשוואה אליה, וידיה הלבנות כשלג יכלו רק להיצמד לשוק שלו. "אבא—!" נלי עיוותה את פיה כשקראה לו בקינה. הקהל היה אפוף בהתלהבות. ג'ושוע הוריד את ראשו. כשמבטו נישא אל הילדה הקטנה שאחזה ברגלו, הופיע ניצוץ של כעס על פניו. "עזבי!" הילדה הרימה את ראשה, וחשפה תווי פנים שנראו דומים לו ב-70% עד 80%. "אבא..." "אדוני, הילדה הזו..." עיניו של המשרת היו פעורות לרווחה כשעמד ליד ג'ושוע. הילדה נראתה דומה מאוד לג'ושוע! "אבא, חיבוק, חיבוק..." היא הושיטה את זרועותיה הקטנות כשעיניה הגדולות בוהות בג'ושוע. עיניה היו צלולות כמו שמיים נטולי עננים. לבו של ג'ושוע נמס שלא במודע. הוא לא אהב ילדים בעבר, אבל היום, מסיבה כלשהי, הוא רצה לקחת את הילדה הלא מוכרת הזו לזרועותיו! לאחר היסוס קל, האיש הגבוה כרע ברך והושיט יד להרים אותה לפני שצעד לתוך הבניין. "תסגרו את האזור, ותתחילו לחקור!" ילדה צעירה כל כך לא יכלה להגיע לכאן לבד. ... "מר לינץ', תוצאות בדיקת ה-DNA הגיעו." במשרד המנכ"ל בקומה העליונה ביותר של הבניין, העוזר שלו מסר לו דוח בעצבנות. "היא... היא למעשה הילדה הביולוגית שלך." ג'ושוע לקח את הדו"ח בפראות: 99.9% דמיון. הילדה הקטנה הזו הייתה אכן בתו. מלבד לונה, הוא לא זכר שישן עם אישה אחרת... ראשו הורם בחדות כשנעץ מבט בילדה שישבה על הספה. היא נשענה על הספה עם דובון בזרועותיה כשכרסמה סוכריות פרי, נהנית מאוד. היא נראתה כאילו זה לא הביקור הראשון שלה. הוא קם וצעד לעברה. "מה השם שלך?" "אני הנסיכה נלי!" "בת כמה את?" הילדה הרימה את ראשה, חייכה אליו, ומתחה חמש אצבעות. "אני בת שש!" דופק ליבו של ג'ושוע נעצר בבת אחת. בת שש! אם לונה לא הייתה מתה אז, הילדה שלהם הייתה בת שש! האם לונה שרדה את תאונת הדרכים לפני שש שנים? ניצוץ של התרגשות הבליח בעיניו של האיש. הוא שלח אנשים לחקור אינספור פעמים ואף שכר מישהו שיציל בים במשך חודש שלם, אבל הוא לא הצליח למצוא את גופתה של לונה בכלל. פתאום, הילדה שלפניו וקשורה אליו הייתה בת שש! האם זה אומר שלונה שרדה אבל הלכה למקום שהוא לא יכול למצוא אותה כדי ללדת את הילדה הזו? למחשבה הזו, הוא גדל קצת בציפייה. "מה עם אמא שלך?" "אמא, היא..." נלי עמדה לומר משהו, אבל היא נזכרה בעצת אחיה ותיקנה את עצמה, "אני לא יודעת!" ג'ושוע כרע ברך לגובה עיניה ודיבר בעדינות ככל האפשר, "ילדה טובה לא משקרת." הנסיכה הקטנה מצמצה בחפות. "מישהו אמר לי ששקרים עוברים בירושה. אבא, אתה ילד טוב?" הבעתו של ג'ושוע החשיכה. "מי אמר לך את זה?" נלי כיווצה את שפתיה, "שיקרת אז, אבא?" ג'ושוע השתתק. כשראה את הבוס שלו מושתק על ידי ילדה בת שש, לוקאס בין רצה לצחוק אבל לא העז. הוא ריסן את צחוקו בקושי רב. ג'ושוע נזף בו במבט. "יש חדשות מהמעקב?" "כן." לוקאס שאף נשימה עמוקה. "הבוקר, מערכת המעקב המקיפה את החברה נפרצה על ידי האקר לא מזוהה, וכל הצילומים נהרסו..." ג'ושוע קימט את מצחו. כשהסתכל על הנסיכה הקטנה שלפניו, גל של קדרות עלה בלבו. המצלמות המרוסקות והופעתה של הילדה הזו לא יכולים להיות צירוף מקרים. נלי כנראה לא יכלה לשאת את מבטו החשדני של ג'ושוע, אז היא כיווצה את שפתיה והניחה את הדוב הממולא על הספה לפני שהרימה את פניה הבהירים והעדינים. "אבא, אני רוצה להתקלח!" מקלחת, כל כך מוקדם בבוקר? האיש הסתיר את הבעתו הרצינית ונופף קלות. "לוקאס, קח את הגברת הצעירה חזרה לוילה ותורה למשרת לתת לה אמבטיה." "זו הנסיכה הקטנה, לא הגברת הקטנה!" נלי שיטחה את שפתיה, קולה ילדותי אך מאורגן. "אני לא רוצה שאנשים שאני לא אוהבת ירחצו אותי!" הבת הזו שהופיעה משום מקום גרמה לג'ושוע להרגיש קצת מבולבל. הוא הביט בה וניסה לרכך את הטון שלו ככל האפשר, "אז מה את רוצה?" "אני רוצה לבחור מישהו שאני אוהבת שירחץ אותי!" הנסיכה הקטנה שיטחה את שפתיה ופנתה לכיוון הדלת. "לוקאס, שלח אותי הביתה!" "מר לינץ', זה..." ג'ושוע נופף בידו בביטול. "תקשיב לה." ללוקאס לא הייתה ברירה אלא לעקוב אחריה כשהוא עוקב מקרוב אחר הנסיכה הקטנה האצילית. חצי שעה לאחר מכן, לוקאס התקשר לג'ושוע. "מר לינץ', הנסיכה הקטנה לא מרוצה מכל המשרתים בוילה..." ג'ושוע, שלמד את מצלמות הטלוויזיה במעגל סגור הסמוכות, לא היה מרוצה לשמוע את הדיווח. "תשכור משרתים חדשים ותן לה לבחור אותם בעצמה עד שהיא תהיה מרוצה." לוקאס היה המום. "כן, אדוני." הוא עבד עם ג'ושוע יותר מחמש שנים. אפילו לארוסתו אורה, הוא היה קר ומרוחק. פתאום, הוא מילא כל גחמה שהייתה לנסיכה הקטנה... מכאן הגיע הביטוי 'הילדה של אבא'! ... לונה השתמשה בכל כוחה ולבסוף העבירה כמה קופסאות כבדות לחדר. היא שכבה על הספה מותשת וצעקה בכעס לתוך החדר הקטן, "ניל גיבסון! מה לעזאזל שלחת הביתה?!" ראש קטן ומטושטש הציץ החוצה מהחדר בזהירות. "שלחתי את כל כתבי היד שלך לעיצוב הביתה." לונה השתהתה. "למה שלחת את כולם בחזרה?" היא כבר ויתרה על התהילה וההון שהיא נהנתה מהם מעבר לים, והיא חזרה הביתה להתחלה חדשה. "מה אם תצטרכי את זה בעתיד?" עיניו של ניל התנודדו כשהוא החליק מחדרו עם חיוך מפייס על פניו. "אמא, שלחתי את קורות החיים שלך בשבילך, וזו עבודה שאת יכולה להתמודד איתה, בלי זיעה. הם אמורים ליצור איתך קשר בקרוב לראיון." לונה קימטה את מצחה ורצתה לומר משהו כשצילצול הטלפון שלה באותו רגע. "היי, האם זו גברת לונה? נבחרת על ידי הנסיכה הקטנה שלנו. אנא הגיעי מיד לוילה בלו ביי." גופה התקשה. וילה בלו ביי? "האם... האם זו וילה בלו ביי שבה גר ג'ושוע לינץ'?"