קלארק התקשח בפתאומיות, הבעתו התכהתה מיד. הוא הידק את אחיזתו בסנטרה של ניילה לפני ששחרר אותה באיטיות ופנה אל דיימון. קלארק, שפגש את מבטו המשועשע של דיימון, אילץ את עצמו לחייך. "לא. דוד דיימון, היית צריך משהו?" דיימון חייך. "סבתא שלך שלחה אותי לקרוא לשניכם לארוחת ערב." "תודה, דוד דיימון." "אין בעיה בכלל. אבל זכור, זה בית המשפחה. היה מודע למעשיך." בזמן שדיימון דיבר, הוא הציץ לרגע בסימן האדום על סנטרה של ניילה, לעג ניכר במבטו. כשראה את עיניו של דיימון נעוצות בניילה, קלארק קימט את מצחו וצעד מולה. "אני מבין, דוד דיימון." קולו והבעתו לא היו נעימים, ומבטו לעבר דיימון הסגיר רמז של זהירות. דיימון חייך חיוך ערמומי והסיט את מבטו באגביות. "בסדר, בוא נלך לאכול." אחרי שדיימון עזב, קלארק הושיט יד אל ניילה, אך היא התחמקה ממנו והלכה משם מבלי להעיף מבט לאחור. קלארק מיהר להשיג אותה, אוחז בידה בחוזקה. "תתנהגי יפה, או שאני אדבר עם אבא שלך!" ניסיונה של ניילה להתרחק נעצר, גל של חוסר אונים וכעס שוטף אותה. אם לא הייתה מסכימה להיות עקרת בית אז, היא לא הייתה תחת שליטתו ואיומיו כעת. היא הייתה צריכה למצוא עבודה במהירות, להרוויח מספיק כדי לשלם את חשבונות הרפואה של אביה, ולהשתחרר מקלארק. עד אז, ויכוחים על גירושין היו חסרי טעם. לאחר שהחליטה, ניילה הפסיקה להיאבק ונתנה לקלארק להוביל אותה לחדר האוכל. ... אחרי ארוחת הערב, כולם הלכו הביתה. כשקלארק ונילה הגיעו לווילה שלהם, קלארק נעל את דלתות המכונית, מבלי לעשות שום ניסיון לצאת. ניילה קימטה את מצחה. "מה את עושה?" "אנחנו צריכות לדבר." "אם זה בגלל הגירושין, אין צורך. אני לא אעלה את זה כרגע." עיניו של קלארק הצטמצמו בצורה מסוכנת. "בינתיים?" "כן." כשראה את הבעת פניה האדישה של ניילה, קלארק לחץ את שפתיו לקו דק, מורת רוחו ניכרת. הוא ידע שייקח לה זמן לקבל את בגידתו. כל עוד היא לא הזכירה גירושים, הוא האמין שיש לו הזדמנות לזכות בה בחזרה. לאחר רגע, הוא הנהן. "נילה, אני שמח שאת נותנת לי הזדמנות נוספת." ניילה התעלמה מדבריו, בהתה בו במבט ריק. "אתה יכול לפתוח את המכונית עכשיו? אני עייף ורוצה לנוח." בלחיצה, הדלתות נפתחו. ניילה יצאה מיד, ופנתה אל תוך הווילה מבלי להביט לאחור. עד שקלארק הגיע לדלת חדר השינה, הוא מצא אותה נעולה מבפנים. הוא נאנח, חיוך מושך את שפתיו. בימים הראשונים של נישואיהם, היא הייתה נועלת את הדלת כדי להראות שהיא כועסת כשהיה קשוח מדי במיטה. היא הייתה נותנת לו להיכנס אחרי כמה ימים. חיוכו העמיק. "לא משנה," הוא חשב, "אני אכבוש אותה לאט לאט." היה להם חיים שלמים ביחד. כל עוד היא נשארת לצידו ותרגיש כלפיו רגשות, היא בסופו של דבר תסלח לו. בתוך חדר השינה, ניילה בחרה לבוש לראיון למחרת. לאחר שבחרה כמה אפשרויות, היא שלחה תמונות לוולרי וביקשה את דעתה. ולרי התקשרה מיד. "למה את פתאום מחפשת עבודה? סידרת את הדברים עם קלארק?" קולה של ניילה היה רגוע. "עדיין לא. אני צריכה עבודה קודם. אין לי הכנסה. ברגע שיהיה לי מספיק כסף לחשבונות הרפואיים של אבא שלי ולהוצאות המחיה שלי, אדון בגירושין." "אז את הולכת לגור איתו כאילו כלום לא קרה?" "ברור שלא. חסכתי קצת כסף. אני אמצא מקום לעבור דירה אחרי הראיון מחר." ניילה הבינה שגירושין לא יכולים להימנע. בלי עבודה או כסף, היא לא יכלה להרשות לעצמה עורך דין, שלא לדבר על להתמודד עם הצוות המשפטי של קבוצת סאמנר. היא הייתה זקוקה לעורך הדין הטוב ביותר לגירושין שיכלה למצוא. לא הייתה לה שום כוונה לעזוב בלי כלום. קלארק היה זה שבגד בנישואיהם. למה שהיא תעזוב בידיים ריקות? אם היו לה האמצעים, היא הייתה גורמת לו לעזוב בלי כלום במקום. באשר לחשבונות הרפואיים של אביה, היא לא הרגישה אשמה על כך שהשתמשה בכספו של קלארק. המחקר שלה אז הכניס לקלארק מיליונים. ההוצאות הרפואיות של אביה היו טיפה בים. "באיזו חברה את מתראיינת?" "פארק פרמצבטיקה." "את חוזרת למחקר תרופות?" "כן. המשכתי להתקדם בתחום למרות שלא עבדתי. זה מה שאני יודעת הכי טוב." "למה לא אמרת לי קודם? בואי לעבוד אצלי. אני יכולה להמליץ ​​עלייך." נילה צחקה. "את תמיד מתלוננת על הבוס שלך. ציירת אותו כעריץ. את בטוחה שאת רוצה שאצטרף אלייך?" דממה קצרה השתררה בצד השני של הקו לפני שקול גברי התערב. "ולרי, ממתי אני עריץ?" הקול היה מרוחק אך עם גוון מסוכן. ולרי צחקה בעצבנות. "נילה, אה... אני חייבת ללכת. תודיעי לי איך הולך הראיון. נאכל צהריים." לפני שנילה הספיקה להגיב, ולרי ניתקה. לאחר שהבחינה בשעה המאוחרת, ניילה הרימה גבה. ולרי הייתה בדרך כלל ממושמעת בשגרתה. לארח מישהו, במיוחד את הבוס שלה, בשעה כזו היה יוצא דופן. היא תצטרך לחפור לפרטים למחרת. נילה הניחה את הטלפון שלה ובחרה שמלה ירוקה בהירה צנועה, המתאימה לראיון. לאחר מכן היא הסירה את שאר הבגדים, לקחה את הפיג'מה שלה ופנתה לחדר האמבטיה. אחרי המקלחת, היא ייבשה את שערה, השלימה את שגרת טיפוח העור שלה והלכה לישון. ... בינתיים, בחדר העבודה. קלארק היסס לפני שפרסם באינטרנט בעילום שם, וביקש עצה כיצד לזכות בחזרה באשתו לאחר בגידה. התגובות שדחקו בו להתגרש ולשחרר אותה הרגיזו אותו, ולכן מחק את הפוסט. כשהיה עומד ללכת לישון, הטלפון שלו צלצל. זו הייתה הודעה מג'ורדין. ג'ורדין: [קלארק, אני בהריון.]