כשניילה הבחינה ביד החזקה והמוצקה סביב מותניה, ושהרגישה את חומה חודר דרך הבד הדק, פניה האדימו. היא התייצבה במהירות, ונמנעה מיצירת קשר עין. "תודה, מר סאמנר," אמרה. דיימון הסיר את ידו באדישות ואמר בקול עמוק, "שימי לב לאן את דורכת, גם כשאת מסתכלת על צמחי מרפא." ניילה הנהנה. "הבנתי." מאותו רגע, ניילה הקפידה להסתכל לאן היא דורכת, נחושה לא למעוד שוב. "אלה שורשי ראובולפיה מיובשים." איש צוות הושיט באדישות