מנקודת מבטה של אלכסיס הארוחה הזו הייתה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי ליישר את הראש. כן, עברו שנתיים מאז שיצאתי סתם כך לכל סוג של מפגש חברתי, אבל אחי צדק. הייתי צריכה להתחיל לחיות שוב. הפסקתי לצאת כי העיר הזו נעשתה קטנה מדי בשבילי ובשביל אנדרו. רוב המקומות שאכלתי בהם היו אותם מקומות שאנדרו אכל בהם גם כן, כי יש לנו את אותו מעגל חברים ויצאנו מאז התיכון. החלק העצוב ביותר היה שאפילו מקומות האוכל המשפחתיים