נקודת מבט של אלכסיס אני מתעוררת עם תמונה של החרק בזרועותיי, מכריחה צעקה שכמעט בורחת משפתיי, אבל אני מדחיקה אותה במהירות. "מה לעזאזל? איך לעזאזל?" מבוכה שוטפת אותי. עיניי משוטטות סביבי, בודקות אם אני לבד. אני עומדת להתקשר לפייג' כשאני נזכרת בגיהנום שנכנסתי אליו אמש. לוקאס היה צריך לדעת טוב יותר. כעס מתעורר בי, ואני נאלצת לקום. אבל אני צריכה עוזר בהקדם האפשרי. אני מחייגת לקו של וינסנט ומבקשת ממנו לב