מנקודת מבטה של אלכסיס: "אלכסיס, אני חושב שההופעה מספיקה להיום. בואי נלך עכשיו," וינסנט אומר. אבל העיניים שלי ממוקדות עכשיו בג'ק. אני יכולה להריח את הקנאה מכאן. המבט הקר שלו כמעט חודר, ואם מבטים היו יכולים להרוג, הייתי כבר בחדר מתים. אני מסיטה את מבטי, אוספת את עצמי ומכריזה, "תקשיבו, כולם. תחזרו לעבודה לפני שאני מפטרת כל נשמה שמבזבזת פה זמן? כסף לא צומח על העצים. תודה!" כל העובדים מתפזרים ורצים לעמ