הנקודת מבט של אלכסיס אני הולכת הלוך ושוב במשרד שלי, מחכה לווינסנט. הוא מתעכב יותר מדי, אז אני מחייגת לקו שלו. הוא מבטיח לי שהחרק עומד לתת לו את המתכון, אבל לפני שאני מספיקה לענות, החרק חוטף לו את הטלפון ומעז אותי לרדת לשם ולקחת את זה בעצמי. הדם שלי רותח. איך הוא מעז! אני חושבת שהוא התחיל לחשוב על עצמו יותר מדי. אנשים מרטיבים את המכנסיים כשהם שומעים את השם שלי, אלכסיס רוזוול. הגיע הזמן להראות לו כמ