זהרה הבטתי בטריסטן, ורגש שאי אפשר לתאר חלף בנשמתי, חום מנחם שעטף אותי לחלוטין. "שלי!" נהמתי, כל כך חזק שאוזניי צלצלו. הבטתי לאחור, מבולבלת. גם איאן היה שלי. מה קורה? במבטו של איאן ראיתי את השתקפות גורלי שלי, את ההבטחה לקשר עמוק ומשמעותי שמתעלה מעל הזמן והנסיבות. הזאבים סביבנו, למרות הבלבול, נראו מהופנטים מהאנרגיה הפועמת שקרנה מאיתנו. כאילו הטבע עצמו הכיר בחשיבות הרגע הזה, כאילו כל יסודות היקום התא